סושי נובה — ניתוח רווחיות

איך חושב הדוח — הסבר הבסיס
בסיס ממוצע ינואר–יוני 2026 · המכנה הוא שבעת הסניפים הפעילים ופעילות האירועים (₪5,740,930 לחודש ללא מע״מ) · בדוח הרווח והפסד רעננה מופיע בשם הצפון החדש · בת ים (בהנהלת החשבונות: "המרכז") נסגר בפברואר ואינו נכלל · נתניה בהקמה — התקבול בספרים הוא השתתפות המשכיר בשיפוץ ולא הכנסה, והסניף מוחרג · גבעתיים נפתח במרץ ומחושב על חודשי פעילותו · תפעול וולט מרץ–מאי · עצי מוצר ותמהיל מכר ינואר–יוני · חמישה ימי סגירה ארצית מנוטרלים
גזירת המכנה, מדוח הרווח וההפסד: שבעת הסניפים ₪34,293,833 לחצי שנה + אירועים ₪151,748 חלקי שישה חודשים = ₪5,740,930 (נסגר עד ₪0.2). יוני, החודש החזק, עמד לבדו על ₪6,492,646 (שבעת הסניפים, ללא אירועים). מכירות כל הערוצים בקופה — ₪40.83M לחצי שנה כולל מע״מ.
כל ההכנסות, הרווחים והעלויות ללא מע״מ (18%). מחירי תפריט בלבד מוצגים כולל מע״מ ומסומנים ככאלה.

מה הניתוח מצא

ניתוח רווחיות לרשת מסעדות מאת , יועץ רווחיות למסעדות. הרשת מונה 7 סניפים, מגלגלת ₪5,740,930 לחודש ללא מע״מ ב-44,568 הזמנות, ומרוויחה ₪832,396 — רווחיות של 14.50%.

הדוח מפרק את הרווחיות לשמונה תחומים — עץ מוצר ברמת המרכיב, עמלות פלטפורמות משלוחים, תמחור תפריט, עלות עבודה, מועדון לקוחות, עומסים לפי שעה, באנדלים ובקרת הנחות — ומאתר ₪226,287 לחודש של שיפור בר-יישום, ₪2,715,444 בשנה, שמעלים את הרווחיות ל-18.44% ואת הרווח השנתי ל-₪12,704,187. הפודקוסט התיאורטי עומד על 32.14% מול 30.61% בפועל.

כל הסכומים ללא מע״מ. הנתונים מוסווים — הרשת, הסניפים, העובדים והתפריט הוחלפו, והיחסים נשמרו במדויק.

רווח היום
₪9.99M
בשנה · 14.50% על מחזור של ₪5,740,930 לחודש · ממוצע ינואר–יוני
רווח אחרי יישום רמה 1
₪12.71M
בשנה · 18.44% רווחיות · רמה 1 היא העוצמה השמרנית של כל מהלך · מחושב על המחזור הנוכחי
הדלתא — כמה כסף נוסף
₪2.72M
בשנה · ₪226,287 בכל חודש · פער בין הרווח היום לרווח ברמה 1
שיפור ברווחיות
+3.94%
14.50% היום ← 18.44% ברמה 1 · זהו הפער באחוזי רווחיות, והמדד היחיד שמנטרל שינויי מחזור
מזה: שיפור התנהגותי
₪779K
בשנה · ₪64,919 לחודש · בלי לגעת בתפריט, במחירים או בספקים
מזה: שיפור מאמץ
₪1.94M
בשנה · ₪161,367 לחודש · מו״מ, מתכון, תפריט או גיוס עובדים
תוספת לכל הזמנה
₪5.08
₪226,287 לחודש חלקי 44,568 הזמנות · כמה רווח נוסף מפיקה כל הזמנה ללא העלאת מחירי תפריט
סך היעדים הריאליים
₪12.42M
בשנה · 18.03% · Σ היעדים הריאליים לפי נושא — הנחות מחמירות מרמה 1 בחלק מהמהלכים, וכולל את מהלך התמחור שמחוץ לרמות
פודקוסט משוקלל
36.52%
תאורטי מעצי המוצר כולל שמן · בפועל מהרכש 34.78% · הפער ‎−1.74 אחוזים
עמלות פלטפורמות
24%
עמלת וולט על מחיר כולל מע״מ · סך עמלות הפלטפורמות: 21.0% מהמחזור (הסליקה מנוכה בנפרד מההפקדה ואינה כאן) ביוני (שורת "עמלות מועדונים" ברווח והפסד)
שווי לסניף
₪388K
בשנה · ממוצע על שבעה סניפים פעילים · ₪32,327 בחודש לסניף
גידול ברווח
+27.2%
הרווח החודשי עולה מ-₪832,396 ל-₪1,058,682 — פי 1.27
למה רמה 1 היא הבסיס: לכל מהלך בדוח הזה יש שלוש עוצמות יישום. רמה 1 היא השמרנית — למשל בדגים, הפחתת מחיר הפילה דג לבן בלבד ולא של כל ארבעת הנתחים. כל המספרים הראשיים בדוח מוצגים לפי רמה 1, כדי שהתחזית תהיה כזו שאפשר לעמוד בה. רמות 2 ו-3 מוצגות בטבלאות ובסימולציה כתרחישים נוספים.
ומה שלא נכנס לדלתא: ארבעה מהלכים מוצגים בטבלאות עם הסכום שלהם ואינם נספרים באף מספר ראשי. יישור מחיר הארוחות בוולט (₪34,184) — ההחלטה היחידה שהלקוח מרגיש. השבת הסל הממוצע (₪38,260) — הסיבה לירידה טרם זוהתה. ושני מהלכי הבקרה — הפרדת מאשר ממבקש (₪2,564) ורישום ארוחות עובדים (₪2,689) — משום שהדוח עצמו כותב עליהם ש"ההמלצה אינה חשד" ושהבעיה היא היעדר הרישום ולא הסכום. אי אפשר להבטיח חיסכון ממה שלא נמדד, ולכן הם המלצות ולא כסף. יחד ₪77,697 בחודש שנשארים מחוץ לדלתא במכוון.
מה זה "שיפור ריאלי": תרחיש נפרד שבו עברתי סעיף-סעיף ושאלתי מה באמת אפשר להשיג — למשל, לא נצליח להגיע לאפס זיכויים בוולט, אבל 0.9% מהמכירות — מה שהמחצית הטובה של הסניפים כבר משיגה — הוא רף בר-השגה. הפירוט המלא בטאב הסימולציה.
פודקוסט
מחירים וערוצים
עמלות סליקה ושליחויות
תקלות לקוח
הנחות ובקרה
באנדלים (הצעה)
שעות ועומסים
עובדים ושכר
מועדון וסקרים
ספירות מלאי
סניפים
סימולציה
סיכום

מסקנות

הפודקוסט הוא בעיית תכנון, לא בעיית מטבח

כל שבעת הסניפים נעים בין 36.4% ל-37.1% — פער של 0.7 אחוזים. כשכולם מקבלים כמעט בדיוק אותה תוצאה, הסיבה מובנית בתפריט ובמתכונים ולא בביצוע המקומי. תביעה ממנהלי הסניפים לשפר פודקוסט לא תשנה את התוצאה, כי המקור אינו אצלם.

המנופים האמיתיים הם בשקלים בודדים על נפחים גדולים

שקל אחד לק״ג דגים — על ארבעת הנתחים יחד — שווה ₪235,953 בשנה, ועל פילה דג לבן בלבד ₪78,661. עשר אגורות ליריעת אצות — ₪94,479. שקל לק״ג אדממה — ₪236,196 וכאן כבר יש הצעת מחיר. אלה הסכומים הגדולים בדוח, והם מגיעים משינויים שהלקוח אינו מרגיש.

העלות בוולט שנוצרת בלי החלטה

₪400,116 בחודש נופלים בסגירת אייפד, בפיצויים, בדחיות ובקנס איחור — מזה ₪192,493 פגיעה ברווח, כי חלקם מכירות שאבדו ולא כסף ששולם. 80% מהדחיות מסווגות כניתנות למניעה (76% לפי שקלים), ו-115 הזמנות ב-3 חודשים לא נענו — 59% מהן בשעות השיא.

המחירים בוולט כבר גבוהים — אבל לא מגיעים לקופה

תפריט וולט גבוה ב-9.8% בממוצע מתפריט הסניף (ממוצע פשוט על כל הפריטים המשותפים), אך המחיר הממומש בשלוש הארוחות הגדולות נמוך ב-1.0% מהקיוסק. כל הפער נשחק במבצעים. אין צורך להעלות מחירים — צריך להפחית את עומק ההנחות.

הסל התכווץ בחודש אחד ולא חזר

פריטים להזמנה ירדו מ-2.41 ל-2.21 בקפיצה אחת בין מרץ לאפריל, בכל הסניפים למעט רעננה וגבעתיים, ולא חזרו. הירידה הזאת שווה ₪450,111 מכירות בחודש — 0.20 פריטים פחות בכל הזמנה, כפול נפח ההזמנות. הסיבה אינה בנתונים — וזו השאלה הראשונה לברר. הפירוק המלא בטאב הסימולציה, תחת "מוצג בנפרד — השבת הסל".

יש ביקוש לתוספות שאינן אדממה — והתפריט לא נותן לו לבוא לידי ביטוי

כשתוספת נמכרת בנפרד, 30.6% הן טמפורה ירקות ו-21.5% קריספי אצות. בתוך הארוחה, 76.6% הוא אדממה רגיל. הפער הזה הוא הזדמנות של ₪635,360 בשנה בלי לשנות מחיר ארוחה.

שמונה ממצאים מרכזיים

מבוססים על עצי המוצר, חשבוניות וולט, דוח הנוכחות היומי, הכרטסות, המועדון והסקרים

1 · העמלה בוולט היא 24% — על המחיר כולל מע״מ

מהחשבוניות עצמן. בספרים היא נרשמת ללא מע״מ, ולכן מופיעה כ-28.3%. מעליה ₪1.90 לכל הזמנת Wolt+ (₪210K בשנה בארבעת הסניפים שנמדדו) וקנס איחור (₪121K בשנה בארבעת הסניפים). אין חיוב עודף.

2 · איסוף עצמי בוולט עולה 10% ולא 24%

פער של 13 אחוזים בעמלה. היום 3.1% בלבד ממכירות וולט (מחשבוניות מאי, ארבעה סניפים; בנתוני טאביט לחצי השנה — 3.8%).

3 · קנס "בית העסק איחר" — עלות שלא הכרנו

₪10,050 בחודש בארבעה סניפים. זמן ההכנה עולה לרשת בשלושה ערוצים בו-זמנית — פיצויים, דירוג, וקנס ישיר.

4 · הפודקוסט בפועל חושף שונות אמיתית בין סניפים

עצי המוצר אמרו 0.7 אחוזים בין כל הסניפים. שלוש מדידות בפועל — רכש יוני (טווח 6.1), עלות מזון ברווח והפסד (4.7), רכש חצי-שנתי השףמל (4.4) — מראות את אותה תמונה: חמישה סניפים צפופים, גבעתיים למעלה ופתח תקווה למטה.

5 · 34.7% מימי העבודה עוברים 12 שעות

מדוח הנוכחות היומי: 3,526 ימים, 138 מתוך 207 עובדים. ועוד — 186 מקרים של פחות מ-8 שעות מנוחה, ורצף של 79 ימים ללא יום חופש.

6 · אין לסגור שעה מוקדם יותר

השעה האחרונה מייצרת תרומה של ₪106,396 מול חיסכון שכר של ₪75,710. הפסד ₪368,227 בשנה.

7 · עסקת חבר המועדון קטנה ב-16.3% מעסקת מזדמן

32,724 חברים ו-₪275,561 הטבות (ללא מע״מ) בחצי שנה. ההטבה הפעילה היחידה שמכווצת את הסל היא צבירת הנקודות; הטבת הצד מייצרת Lift מימושים של ‎+71% (מדד טאביט) ויש לה 450 מימושים בלבד.

8 · הלקוחות המרוצים בסניפים הפחות רווחיים

מתאם של ‎−0.73 בין ציון הסקר שלנו לרווחיות (מדד נפרד מדירוג וולט, שם המתאם לרווחיות הוא ‎−0.43) ברשת ללא גבעתיים (סניף בהרצה ראשונית) — עם גבעתיים המתאם ‎−0.83, כך שהדפוס אינו תלוי בסניף אחד. ומה שצריך לומר עליו בפה מלא: שש תצפיות, והסקר נערך ביולי–אוגוסט בעוד הרווחיות היא ינואר–יוני. בשש תצפיות המתאם הזה אינו מובהק סטטיסטית; בשבע (עם גבעתיים) הוא כן. זהו כיוון שראוי לבדוק, לא ממצא מוכח. גבעתיים 92.9 ורווחיות 7.0% ביוני (דומה גם בממוצע חודשי הפעילות שלה); אשדוד 81.5 ורווחיות 21.2% ביוני.
שני אישורים חוצי-מערכות ימי השיא: וולט אומר שבת וחמישי; טאביט אומר שבת 19% וחמישי 19%. החוסרים בהזמנה: 54% מפיצויי וולט ו-29% מההערות השליליות בסקרים. שני מקורות בלתי תלויים בכל אחד מהם.

מה מחובר למה

שמונה קשרים בין ממצאים שנראו נפרדים · כאן נמצא רוב הערך

הפודקוסט — התאורטי מול הרכש בפועל

השוואה בין עצי המוצר לספרי הרכש · יוני 2026
מה הטבלה מודדת: סך רכש המזון והאריזות בספרים של כל סניף, כאחוז מהמחזור שלו. "פער" הוא מול הפודקוסט התאורטי כולל שמן — 36.52% — שנגזר מעצי המוצר; הרכש בפועל כולל את השמן, ולכן זה הבסיס הנכון להשוואה.
אזהרה: רכש בחודש אחד אינו שווה לצריכה באותו חודש — ההפרש נבלע במלאי. אבל פער עקבי בסדר גודל כזה הוא אינדיקציה חזקה.

ברמת הרשת

תאורטי בלי שמן 35.99%, ועם השמן וחומרי הטיפול בו — 36.52% · בפועל מהרכש 34.78%. הפער 1.74 אחוזים. ברמת הרשת עצי המוצר קרובים למציאות.

וברמת הסניף — טווח של 6.1 אחוזים

עצי המוצר אמרו שכל שבעת הסניפים נעים בין 36.4% ל-37.1% — טווח של 0.7 אחוזים. רכש המזון והאריזות ביוני נע בין 31.8% בפתח תקווה ל-37.9% בגבעתייםטווח של 6.1 אחוזים.
איך לקרוא את זה: רכש של חודש בודד מושפע מתזמון הזמנות ומלאי, ולכן הטווח כאן הוא הרחב מבין המדידות. בשתי המדידות המשלימות — עלות המזון בדוח הרווח וההפסד (טווח 4.7 אחוזים) והרכש החצי-שנתי ההשףמל (טווח 4.4) — אותה תמונה: חמישה סניפים צפופים, גבעתיים למעלה ופתח תקווה למטה. השונות אמיתית; גודלה תלוי במדידה.

גבעתיים ופתח תקווה — שני הקצוות

גבעתיים 37.9%, פתח תקווה 31.8%. הפער ביניהן על מחזור גבעתיים הוא ₪36,560 בחודש ברכש יוני.
פתח תקווה נמוכה מהתקן — ייתכן שהיא קונה פחות ממה שהיא צורכת באותו חודש, וייתכן שהמנות שלה קטנות מהתקן. גבעתיים נפתחה במרץ — פחת פתיחה צפוי בסניף חדש. ורק ספירת מלאי מכריעה בין ההסברים.
ולמה זה עדיין לא סוגר את שאלת המלאירכש אינו צריכה. הפער בין גבעתיים לפתח תקווה יכול להיות עודף מלאי, פחת, מנות גדולות מהתקן או גניבה — ואי אפשר להבחין ביניהם בלי ספירה. מה שהנתון כן עושה: הוא מצביע במדויק על היכן להתחיל לספור.

כפילויות בכרטסות

סריקה של כל הכרטסות אחר אותה אסמכתא שנרשמה יותר מפעם אחת באותו סניף
שלוש שהוסרו — ₪62,379 שירותי אחזקה ₪37,587 בראשון לציון (קפואים, 30/06) · נצר סירני ₪23,645 בנתניה (שכירות, 10/02 ו-12/02) · ספק תבלינים ₪1,147 ברעננה (אחזקה, 23/07).
כולן הוסרו מבסיס הניתוח, והמקור נשמר במלואו לצורך אימות.
ושמונה שכבר תוקנו בספרים בסך ₪126,291. בכל אחת מהן יש בכרטסת שורת היפוך שלילית שמבטלת את החיוב הכפול — כלומר הנהלת החשבונות כבר טיפלה בהן.
הן מוצגות כאן כדי שלא ייספרו שוב. חיפוש כפילויות שאינו בודק שורות היפוך ימצא אותן ויציג אותן כבעיה קיימת.
ההשפעה על הפודקוסטהכפילות בקפואים הקפיצה את ראשון לציון ל-41.8% ועשתה אותו לחריג הגדול ברשת. אחרי התיקון הוא 37.0%, וטווח הסניפים מצטמצם מ-10 אחוזים ל-6.1. גם הפודקוסט הרשתי בפועל עומד על 34.78%.

אותה כפילות משפיעה גם על הרווח המוצג של הסניף, לא רק על הפודקוסט: הרווח של ראשון לציון ביוני, אחרי הסרת ה-₪37,587 הוא ₪71,560 — רווחיות 9.1%.

הפרדה מרכזית: מה אפשר לקבל בלי לשנות כלום

שיפור התנהגותי = לעשות את אותה עבודה נכון. שיפור מאמץ = לשנות ספק, מתכון, תפריט או מחיר.
מה זה "רמת יישום": לכל מהלך יש שלוש עוצמות. למשל בדגים — רמה 1 היא הפחתת פילה דג לבן בלבד, רמה 2 פילה דג לבן וטונה אדומה קפואה, רמה 3 כל ארבעת הנתחים. אותו מהלך, עומק שונה. הטבלה מסכמת את כל המהלכים יחד בכל עוצמה.
"₪ לחודש" = כמה רווח נוסף ייכנס בכל חודש. "₪ לשנה" = אותו מספר כפול 12.
"התנהגותי" הם מהלכים שלא נוגעים בתפריט, במחיר או בספקים — לענות לטאבלט, לא לסגור את האייפד, לוודא שהאדממה בשקית. "מאמץ" הם מהלכים שדורשים מו״מ, שינוי מתכון או שינוי בתפריט. שתי העמודות מסתכמות לשיפור הכולל.

חמש הבעיות, לפי גודל

הפוטנציאל השנתי ברמה 1 — אותו בסיס בדיוק כמו הדלתא שבכותרת
איך לקרוא: כל שורה היא סכום המנופים באותו תחום, ברמה 1, כפול 12 — ולכן אפשר לחבר אותן. חמשת התחומים האלה הם רוב הדלתא; היתר מתחלק בין ארבעה תחומים קטנים יותר.
שני תחומים שמופיעים כאן ואינם בדלתא — "נפרד" (השבת הסל) ו"בקרת הנחות" — אינם נספרים בה משום שאי אפשר להבטיח אותם. הפירוט המלא בטאב הסימולציה.

לאן הולך הכסף

אחוז מההכנסות, ללא מע״מ — תמהיל העלויות של יוני, שיעור הרווח כממוצע ינואר–יוני
מה הגרף מודד: חלוקת כל שקל הכנסה לרכיביו. הציר האופקי הוא אחוז מההכנסות; כל צבע הוא סעיף עלות, והירוק בסוף הוא מה שנשאר כרווח.
שני בסיסים, במכוון: תמהיל העלויות נמדד על יוני (₪6.5 מיליון ללא מע״מ) — החודש היחיד שיש לו פירוט מלא לפי סניף וסעיף. שיעור הרווח הוא הממוצע החצי-שנתי, 14.50%, כי רווח של חודש בודד אינו מייצג. אותם ₪832,396 רווח על מחזור יוני לבדו הם 12.82%. סעיפי העלות השףמלים כך שסכומם עם הרווח הוא 100%.
המשוואה עמלות הפלטפורמות (20.2%) כבר גדולות מכל עלות העבודה של הרשת (19.0%) — הן סעיף העלות השני בגודלו, אחרי חומרי הגלם.

ארבע כרטסות שאף דוח סטנדרטי אינו מציג

עלויות אמיתיות שיושבות רק בהנהלת החשבונות · כל אחת מהן משנה את התמונה
מה הטבלה מודדת: כל שורה היא כרטסת הנהלת חשבונות שאינה מופיעה בדוחות התפעוליים.
חודשי ושנתי — הסכום שעולה מהכרטסת עצמה, ינואר–יוני. מקור — שם הקובץ. מה זה — הפירוט. למה זה חשוב — מה זה משנה בניתוח.

הממצא המשמעותי ביותר — עלות עבודה שלא נמדדה

ניתוח כוח האדם בדוח מבוסס על 207 עובדים מדוחות הנוכחות ומתלושי השכר. קבלני כוח אדם בסך ₪84,625 בחודש אינם בתוכם. שלושה קבלנים, מרוכזים בשלושה סניפים.
המשמעות כפולה: עלות העבודה בפועל גבוהה ממה שהוצג, והחשיפה המשפטית שונה — העסקה דרך קבלן היא משטר אחר מבחינת אחריות המזמין. הסכום הזה אינו נכלל באף אחד מסיכומי הדוח — כל המספרים הראשיים שמרניים ואינם נשענים עליו. הוא דורש בדיקה משפטית נפרדת.

ריכוז ספק בקפואים

93% מהקניות הקפואות מספק אחד. אין בתיק שום הצעה מתחרה ואין בסיס להשוואת מחיר. זה אינו ממצא של בזבוז — זה ממצא של חוסר בקרה: אי אפשר לדעת אם המחיר טוב בלי נקודת ייחוס.

מה שהכרטסות חשפו על הרכש

כרטסת ספק הדגים המרכזי מכסה ארבעה סניפים בלבד — אשדוד, הפארק, גבעתיים וראשון לציון. פתח תקווה, מודיעין, נתניה ורעננה קונים דגים במקום אחר, והכרטסת של אותו ספק לא התקבלה.
לכן ההנחה בדוח על ₪38 לק״ג אחיד בכל הרשת מבוססת על מחצית מהרכש בלבד. יש לבקש את הכרטסת החסרה לפני כל מהלך מול ספקים.

ומה שנפתח באחזקה

הסעיף היה עד עכשיו קופסה סגורה. הכרטסת נותנת 621 תנועות ותשעה ספקים מובילים, ובתוכם דבר אחד בולט: הדברת מזיקים רשומה בשני שמות ספק שונים — ₪8,518 ב-20 תנועות. איחוד לספק אחד עם חוזה שנתי הוא מהלך קטן אך ודאי.

ארבע הזדמנויות נוספות — מחוץ לרמה 1

אינן נכללות ב-₪2.72M של רמה 1. הן דורשות החלטה או מידע נוסף, ולכן מוצגות בנפרד כדי שלא ייספרו פעמיים

1 · התכנסות הפודקוסט בין הסניפים

מה הטבלה מודדת: הפודקוסט בפועל בכל סניף מול חציון הרשת, והשווי של סגירת הפער.
למה זה אפשרי: כל שבעת הסניפים מוכרים את אותו תפריט מאותם עצי מוצר. פער של 4.7 אחוזים בין גבעתיים לפתח תקווה אינו הבדל בתפריט — הוא הבדל ברכש, במשקלים או בפחת.
מה שצריך כדי להכריע: ספירת מלאי. בלעדיה לא ניתן לדעת אם הפער הוא רכש יקר יותר, מנות גדולות מהתקן, או בזבוז.

2 · רגישות מחיר התפריט

מה הטבלה מודדת: שווי כל תוספת מחיר, לפי חלק ההזמנות שהיא נוגעת בהן. על בסיס של 44,568 הזמנות בחודש.
זו אינה המלצה. לא בדקנו אלסטיות ואין לנו נתון על תגובת הלקוחות. הטבלה מראה מה עומד על הפרק, וההחלטה מסחרית.
מה שכן ידוע: המחיר בוולט גבוה ב-7.0% מהסניף (משוקלל במכירות) — ועדיין מתחת לממוצע חמש הרשתות המתחרות (מוזס שופ לבדה זולה מ-סושי נובה בארוחה הבסיסית: ₪75 מול ₪79, מחירי תפריט כולל מע״מ). ראו את הסעיף הבא ואת טאב מחירים וערוצים.
3 · יישור המחיר בוולט לממוצע השוק — בשנה
סקר של חמש רשתות מתחרות בוולט מראה ש-סושי נובה זולה מהשוק ב-2.3% עד 5.4%, גם אחרי נטרול משקל הנתח דג. הפער הגדול ביותר הוא בארוחות — הפריט עם הפודקוסט הגרוע ביותר בתפריט.
יישור הארוחות לממוצע מוסיף בחודש אחרי עמלת וולט וללא מע״מ, כלומר אחוזי רווחיות. הפודקוסט אינו משתנה ולכן כל שקל נכנס ישירות לרווח.
לא נכלל ברמה 1 משום שזו ההחלטה היחידה בדוח שתלויה בתגובת הלקוח. ירידה של 5% בכמות מוחקת מעט יותר ממחצית התוספת. הפירוט המלא בטאב מחירים וערוצים.
4 · אחזקת עסק — לא נכנסנו פנימה
הסעיף עומד על ₪163,442 בחודש — 2.85% מהמחזור, ₪2.0 מיליון בשנה. הפיזור בין הסניפים חריג: גבעתיים 4.98% מהמחזור מול פתח תקווה 0.58%, פי שמונה וחצי. מהם ₪61,184 בחודש רשומים במטה.
לא ניתחנו את הרכב הסעיף ולכן איננו קובעים כמה ניתן לחסוך בו. אבל פער בסדר גודל כזה בין סניפים שמפעילים אותו מטבח מרמז שייתכן שיש בתוכו מרכיבים הניתנים לשיפור — חוזי שירות, תדירות טיפולים, או רכש ציוד. הצעד הראשון הוא פירוט הסעיף לפי ספק ותת-קטגוריה.

לאן הולכת עלות המזון

₪2.0 מיליון בחודש לפי פירוק עצי המוצר (מאומת בסטייה של 0.018%) · שונה במכוון מהרכש בספרים (₪1.92M) ומסעיף הרו״ה (₪2.00M) — שלושה בסיסי מדידה
מה הגרף מודד: חלוקת עלות המזון והאריזות החודשית לקבוצות. הציר האופקי הוא שקלים לחודש. הדגים לבדו הוא שליש מהעלות.

מד הפודקוסט

תאורטי מעצי המוצר מול בפועל מהרכש · ופיזור שבעת הסניפים
מה המד מודד: המחוג הוא הפודקוסט בפועל ברמת הרשת — רכש המזון והאריזות חלקי המחזור. הקו האנכי הכהה הוא התאורטי, מה שעצי המוצר אומרים שהיה אמור לצאת. הנקודות למטה הן שבעת הסניפים, כל אחד לפי הפודקוסט שלו בפועל.
איך לקרוא את הכיוון: בענף מצפים שהבפועל יהיה גבוה מהתאורטי — ההפרש הוא פחת, זריקות ומנות מעל התקן. כאן הוא נמוך ממנו, וזה אומר אחד משלושה: רכש חודשי קטן מהצריכה (מלאי נשחק), מנות קטנות מהתקן, או שניהם. ספירת מלאי אחת מכריעה ביניהם.

דוח הרכש המלא — כל הספקים, ינואר–יוני

310 פריטים · ₪11,500,364 · ₪1,916,727 לחודש · מתוך מערכת הרכש
רכש חודשיכל הספקים, כל הקטגוריות
מול הדוחמזון ואריזה בדוח הרווח והפסד
פער בין ספקי דגיםבחודש · אותו נתח, מחיר אחר
מה הטבלה מודדת: הרכש בפועל לפי קטגוריה, ממוצע חודשי על ששה חודשים.
אחוז — מסך הרכש. פריטים — כמה מק״טים שונים נרכשו בקטגוריה.
מה הטבלה מודדת: שמונת הספקים הגדולים. שני ספקי הדגים יחד הם כ-40% מכלל הרכש.
מה זה «אחר» — 11.3% מהרכש ו-127 מק״טים?
«אחר» אינה קטגוריית רכש אלא השארית: כל מק״ט שאינו נופל לאחת משמונה הקטגוריות המוגדרות. היא גדולה במספר הפריטים דווקא מפני שהיא אוספת את הזנב הארוך — 127 מק״טים בממוצע ₪1,709 לחודש כל אחד, מול הדגים שהוא 18 מק״טים בלבד.

מה בפועל יושב שם, מהגדול לקטן: ממרחים ומוצרי חלב שאינם בקטגוריה הייעודית (אבוקדו פרוס, קרם צ׳יז, פילדלפיה, מסקרפונה, גבינת שמנת מקומית — כ-₪73 אלף בחודש) · מיונז הלמנס (₪57 אלף) · מלפפונים ג׳ינג׳ר כבוש לרול (₪27 אלף) · אגרה וטרינרית (₪17 אלף — היטל ולא חומר גלם) · קורנפלקס לציפוי (₪13 אלף) · חומרי ניקוי, מגבונים ושקיות אשפה (כ-₪9 אלף) · אריזות שאינן מזוהות בשמן כאריזה · וגלידות בפיינטים.

מה זה אומר לניתוח: חלק מהשארית הוא מזון אמיתי שנספר בפודקוסט (הממרחים, המיונז, הג׳ינג׳ר כבוש), וחלק אינו מזון כלל (אגרה, ניקיון) ומנפח את הקטגוריה בלי להשפיע על הפודקוסט. הצעד היחיד שנדרש הוא תיוג הקטגוריה במערכת הרכש — עבודה של שעה, שמכווצת את «אחר» למחצית ומדייקת את שתי הטבלאות.
דגים = 39.2% בטבלת הקטגוריות. שני ספקי הדגים הגדולים ביחד = 39.6% בטבלת הספקים. למה לא אותו מספר?
הטבלאות סופרות דברים שונים. טבלת הספקים סופרת כל שקל שמשולם לספק — אצל ספק הדגים הראשי זה כולל גם אגרה וטרינרית (כ-₪15,224 בחודש), עלות אמיתית שאינה נתח דגים. יש גם ספק דגים שלישי קטן, אמיגוס שיווק והפצת דגים, כ-₪7,656 בחודש, שלא נכנס להשוואת שני הספקים הגדולים. טבלת הקטגוריות מסווגת לפי סוג מוצר ולא לפי ספק, ולכן היא כוללת את כל ספקי הדגים יחד — אך רק את הנתחים עצמם.
קפואים ואדממה = 13.6%. ספק הקפואים הראשי לבדה = 12.2%. גם זה לא תואם?
ספק הקפואים הראשי היא הספקית הגדולה לאדממה וגיוזה קפואים, אבל לא היחידה — ספק קפואים נוסף וספק קפואים נוסף מספקים כמויות קטנות יותר של אותם סוגי מוצר. הקטגוריה כוללת את כל הספקים; טבלת שמונת הספקים הגדולים מציגה כאן רק את ספק הקפואים הראשי.
מה הטבלה מודדת: אותו נתח דגים שנרכש משני ספקים במחירים שונים.
חיסכון — אם כל הכמות שנקנתה מהיקר תעבור לזול, במחירים הקיימים.
זו אינה בקשת הנחה. שני הספקים כבר עובדים עם הרשת ושניהם כבר נתנו את המחיר הזה.
מה הטבלה מודדת: פריטים שהמחיר הנוכחי בהם גבוה מהממוצע ששולם בתקופה — כלומר התייקרו בתוך ששת החודשים.
השפעה — ₪ בששה חודשים אילו כל הכמות הייתה נרכשת במחיר הנוכחי.

מה שהדוח הזה מאמת

הרכש בפועל הוא ₪1,916,727 בחודש. סעיף המזון והאריזה בדוח הרווח והפסד הוא ₪1,996,892. פער של 4.0% — שני מקורות בלתי תלויים לחלוטין שמתכנסים. זה מאשר את בסיס הפודקוסט של כל הניתוח.
וגם את מחירי היחידה: היריעת אצות ₪1.92, סט הרטבים ₪1.17, הדגים ₪38.66 משוקלל. כולם תואמים לעצי המוצר.
הרכש בפועל (₪1,916,727) נמוך מסעיף המזון והאריזה בדוח הרווח והפסד (₪1,996,892). איך רכש יכול להיות נמוך מהעלות שנרשמה?
אלה שני סוגי מדידה שונים. הרכש נספר לפי תאריך חשבונית מספק. מזון ואריזה בדוח הרווח והפסד הוא סעיף חשבונאי, שיכול לכלול שינוי מלאי ותזמון הפרשות בין תקופות. פער של 4% בין שני מקורות בלתי-תלויים הוא טווח סביר לאימות הדדי, לא סטייה שדורשת חקירה — ואין ספירת מלאי פתיחה/סגירה שתאפשר לפרק אותו לגורמיו.

הממצא — פערי הספקים נבדקים במחירים העדכניים בלבד

בממוצע ששת החודשים סלמון קפוא נראה כפער גדול — ₪38.11 מספק הדגים הראשי מול ₪43.17 מספק הדגים השני. פירוק לפי תקופות מראה שזה משקע של משטר מחירים ישן מתחילת השנה, לא פער עדכני: ברבעון השני פילה דג לבן ולברק טרי עומדים על ₪38.00 אצל שני הספקים. בסלמון קפוא יש פער מחיר אמיתי — ספק הדגים הראשי מוכר "סלמון קפוא + שפיץ" ב-₪38 וספק הדגים השני "סלמון קפוא בקר" ב-₪43. זה אותו נתח בשני שמות מסחריים; כל ספק קורא לו אחרת. אם המפרט של ספק הדגים הראשי מקובל על המטבח, יש כאן שאלה למנהל הרכש — 3,086 ק״ג בחודש נקנים כיום במפרט היקר. אחראי: השף הראשי ומנהל הרכש · מדד: החלטת מפרט מתועדת, ואחריה תמהיל הקנייה החודשי.
הפער העדכני היחיד הוא בטונה אדומה קפואה — ספק הדגים השני ₪37.00 מול ספק הדגים הראשי ₪38.00, על 2,205 ק״ג בחודש מספק הדגים הראשי: ₪1,940 בחודש, ₪23,285 בשנה. זו אינה בקשת הנחה — שני הספקים כבר נתנו את המחירים האלה. החלטת רכש, לא משא ומתן. אחראי: מנהל הרכש · מדד: מחיר הטונה אדומה קפואה בחשבונית ספק הדגים הראשי הבאה.

שמן הטיגון — היחס בעץ המוצר נכון רק אחרי תוספת הפחת

שמן טיגון מופיע בעץ המוצר — 0.1 ליטר לכל ק״ג אדממה תפו״א, אצות טמפורה וגיוזה, וכמות קטנה יותר בטמפורה ירקות. אבל שמן מיטגון מתחלף במחזורי טיגון (בלייה, הזנה מחדש) ואינו נצרך שקל-לשקל לפי מנה. הבדיקה, על כמויות הרכש החודשיות: אדממה מסולסל 22,367 ק״ג + סלט אצות 3,156 ק״ג — כ-25,523 ק״ג מטוגנים בחודש. היחס הרשום (0.1 ליטר לק״ג) הוא נטו; עם פחת של 50% על שמן טיגון — 0.2 ליטר לק״ג, כלומר צפי של כ-5,104 ליטר בחודש. בפועל נקנים 5,328 ליטר — קרוב לצפי, ברגע שמחשבים על כמויות הרכש המלאות. המסקנה מתחדדת: היחס בעץ המוצר מתאר את הצריכה רק אחרי תיקון הפחת, ולכן הוא אינו כלי מדידה לשמן כמות שהוא.
בגלל זה הדרך הנכונה היא אחוז מהמכירות, לא עלות לפי מנה:
₪30,355 חלקי מחזור של ₪5,740,930 = 0.529% מהמכירות. זהו המספר שיש להוסיף לפודקוסט התיאורטי:
הפודקוסט התיאורטי עולה מ-35.99% ל-36.52%. הפודקוסט בפועל נשאר 34.78% — כלומר הפער בין תיאורטי לפועל גדל מ-1.21 ל-1.74 אחוזים. זה לא כסף שנעלם; זו מדידה שהייתה חסרה.
אותה שיטה חלה על אבקת סינון, מסננים וכפפות טיפול בשמן — כולם בפנים.

שמן הטיגון — ומה שהמחיר מגלה

31,970 ליטר בששה חודשים — 5,328 ליטר בחודש, 761 ליטר לסניף. ארבעה פריטים משני ספקים — ספק השמן הראשי וספק קפואים נוסף: חמניות בגלון 5 ליטר משניהם, וסויה בגלון 16 ק״ג משניהם.
המחיר לליטר נע בין ₪6.12 (חמניות, הזול) ל-₪7.02 (סויה בד״ץ, היקר). המחיר המשוקלל: ₪6.39 לליטר.
מחיר מאומת אצל ספק אחר: ₪4.80 לליטר עבור שמן קנולה בגלונים של 5 ליטר — פער של 25%. על הכמות הנוכחית: ₪7,462 בחודש, ₪89,538 בשנה. עלות השמן בלבד (בלי חומרי הטיפול) כאחוז מהמכירות יורדת מ-0.522% ל-0.392%.
מה שצריך לבדוק לפני שמחליטים: המדד הנכון אינו המחיר לליטר אלא העלות החודשית. שמן שמתכלה מהר יותר מחייב החלפות תכופות יותר, והחיסכון נאכל. אם הצריכה החודשית תעלה ביותר משליש — המהלך מפסיד. לכן המדידה היא כפולה: גם המחיר בחשבונית וגם הליטרים בחודש.
אחראי: מנהל הרכש · מדד: המחיר לליטר בחשבונית הראשונה אחרי המעבר, ולצידו הכמות החודשית · מדד לכשלון: עלייה של יותר משליש בצריכה.

ומה שנשאר פתוח

176 פריטים בסך ₪639,158 — 5.6% מהרכש — אינם מקושרים לפריט מלאי. חלקם הוסבר עכשיו (שמן, חומרי ניקוי, אגרה); השאר הוא חומרי ניקוי ואריזה, שאינם נכללים בפודקוסט.

עצימות הרכש לפי סניף

שני האגפים מאותה תקופה ומאותו מקור: רכש ומכירות, ינואר–יוני, מדוח הרווח והפסד לחצי השנה. גבעתיים השףמלת ל-3.43 חודשי הפעילות שלה בפועל.

המספרים בטבלה — רכש ומכירות — כוללים מע״מ?
לא. גם הרכש וגם המכירות כאן ללא מע״מ, כמו בכל הדוח.

הפער בין הקצוות הוא 4.4 אחוזים בלבד — מ-30.7% בפתח תקווה עד 35.1% בגבעתיים. וחמישה מתוך שבעה הסניפים בטווח של 1.6 אחוזים, בין 31.6% ל-33.2%.
חמישה מתוך שבעה — אחידות ולא פיזור. אותו תפריט, אותם עצי מוצר, אותם ספקים — והתוצאה דומה. הקצוות — גבעתיים למעלה ופתח תקווה למטה — נשארים שאלה פתוחה עד ספירת מלאי.
גבעתיים על 35.1% — הגבוה ברשת, וזה בדיוק מה שצפוי מסניף שנפתח במרץ: פחת גבוה, צוות שלומד, וכמויות שעדיין לא מכוילות.
ופתח תקווה על 30.7%, נמוכה ב-2.1 אחוזים מהחציון. במחזור שלה זה כ-₪23,760 בחודש. היא הסניף שכדאי ללמוד ממנו.

פירוק מנה למרכיביה

בחר פריט · הציר האופקי הוא שקלים למנה

מחירים מאומתים אצל ספק אחר

ארבעת נתחי הנתח דג: 22,344 ק״ג בחודש · קצב אפריל–יוני · שליש מעלות המזון · בדיקת סבירות: 22,344 ק״ג ÷ 89,469 יריעות אצות = 250 גרם דגים לרול, מול 200–220 בעץ המוצר — פער שמתיישב עם פחת והמתנה לספירה. בטבלה רק נתחים שיש להם מחיר מאומת אצל ספק אחר — שניים. טונה אדומה קפואה ולברק טרי אינם בה כי לא נמצא להם מחיר חלופי, וסלמון קפוא אינו בה כי הפער בו הוא שני מפרטים בשני שמות ולא מחיר, והוא מטופל בכרטיס הסלמון קפוא. שרימפס (חצוי ושלם) אינו חלק מהנתח דג — נוסף לטבלה כי נמצא לו מחיר אפשרי אצל ספק נוסף באותה שיטה, ואותו מחיר חל על שני הנתחים כמוצר אחד.
שני המחירים המאומתיםפילה דג לבן עגל ₪38 ← ₪35 · שרימפס (חצוי ושלם — אותו מוצר, אותו ספק) ₪31.06 משוקלל ← ₪28. מחיר משוקלל לשני הנתחים ₪33.13 לק״ג, לעומת ₪36.14 היום.
אלה שני המחירים המאומתים אצל ספק אחר. נתחים ללא מחיר מאומת אינם בטבלה — טונה אדומה קפואה ולברק טרי נבדקו ואין להם מחיר חלופי, וסלמון קפוא הוא שני מפרטים בשני שמות ולא פער מחיר, ומטופל בכרטיס נפרד.
סה״כ ₪25,802 בחודש · ₪309,619 בשנה.

רגישות רכש — כמה שווה כל שקל וכל אגורה

לא הנחתי מחירי יעד. הטבלה מראה מה שווה כל צעד הפחתה, והמו״מ יקבע מה בר-השגה.
שינוי במחירי הדגיםהפירוט המלא, כולל שרימפס, נמצא בכרטיס "מחירים מאומתים אצל ספק אחר" למטה: סה״כ ₪25,802 בחודש · ₪309,619 בשנה — שני מחירים מאומתים אצל ספק אחר.
האדממההיום הרשת משלמת ₪10 לק״ג אדממה — ספק חלופי מציע ₪9. על 22,367 ק״ג בחודש — ₪19,683 בחודש · ₪236,196 בשנה. הפירוט בכרטיס האדממה למעלה.

שינויי מתכון — בדיוק מה משתנה ואיך

כל שינוי מפורט ברמת המרכיב, עם הסיכון שבו
חשובאלה שינויי מתכון שדורשים טעימה ואישור של השף. המנוף האמיתי במתכונים אינו הורדת מחיר מרכיב אלא הגדרות הפחת: פחת של 45%–50% על שום קונפי, שיסו, נענע וטימין נראה כערך ברירת מחדל ולא כמדידה.
שינוי מתכון עם ₪0 לחודש — למה בכלל לשנות?
כי שינוי אחד יכול להשפיע על יותר ממתכון אחד. רוטב הבית ואיולי סריראצ׳ה מבוססים על מיונז — כשהמיונז עצמו עובר למוצר שכבר בקטלוג (המנוף העיקרי בטבלה זו), החיסכון נספר שם, לא כאן. השורה כאן על ₪0 מראה שהשינוי כבר קורה, לא שאין בו תועלת.

רכש דגים ואדממה — קצב הרבעון האחרון

מה הטבלה מודדת: הכמות והעלות של כל נתח, ממוצע חודשי על אפריל–יוני — הקצב הנוכחי. ינואר ופברואר היו לפני פתיחת גבעתיים ומחיריהם היו גבוהים יותר, ולכן ממוצע ששה חודשים אינו מייצג. שבעה סניפים. שמות שאוחדו בין שני הספקים: "פילה דג לבן בקר"→פילה דג לבן, "לברק טרי מס 3"→לברק טרי. אגרה וטרינרית והפרשי מחיר הוחרגו — הם אינם נתח.

שלושה נתחים הם 70% מהדגים

פילה דג לבן, לברק טרי וטונה אדומה קפואה — 17,728 ק״ג ו-₪590,298 בחודש בקצב הנוכחי. כל מהלך רכש שאינו נוגע בהם הוא רעש.
למה רבעון ולא ששה חודשים: ינואר היה חודש מחירים גבוה יותר, ופברואר עוד לא כלל את גבעתיים במלואה. ממוצע ששה חודשים מערבב שני משטרי מחיר ומייצר פערים מדומים בין ספקים.

פרגית הוחלפה דגיםימפס

734 ק״ג פרגית בינואר–פברואר, ואפס מאז. באותם חודשים שרימפס חצוי עלה מ-355 ל-1,535 ק״ג. זו החלפה ולא ירידה — שווה לדעת אם היא הייתה החלטה או שקרתה מעצמה.

אדממה — ₪9 מול ₪10

מה הטבלה מודדת: עלות האדממה החודשית בכל מחיר לק״ג, על בסיס 22,367 ק״ג בחודש — קצב אפריל–יוני. החיסכון הוא ההפרש מהמחיר הנוכחי. פחת של 10% נכלל בשני הצדדים ואינו משנה את ההפרש.

האדממה הוא הפריט השני בגודלו ברכש

₪251,533 בחודש כולל סלט אצות בקצב הנוכחי — יותר מפילה דג לבן, שהיא הנתח הגדול ביותר. פריט שנתפס כתוספת זולה.

מה לעשות — שלושה צעדים

1 · לוודא שזה אותו סוג. הנוכחי הוא מסולסל; ישר עולה פחות ואינו אותו מוצר. אם ההצעה של הספק החלופי היא על מסולסל ב-₪9 — זה מהלך של ₪236,196 בשנה.
2 · לסגור את המחיר בכתב לתקופה, כולל תנאי תשלום והובלה. ₪9 שהופכים ל-₪9.50 אחרי חודשיים שווים חצי.
3 · להריץ שבועיים בסניף אחד לפני מעבר רשתי — לא בגלל העלות אלא בגלל הלקוחות.
אחראי: מנהל הרכש עם השף. מדד מעקב: ₪ לק״ג בדוח הרכש החודשי.

שני ספקי דגים — הנתח היחיד שיש בו פער

מה הטבלה מודדת: המחיר לק״ג אצל כל ספק בקצב אפריל–יוני. החיסכון הוא העברת נפח ספק הדגים הראשי לפוזי במחיר של פוזי. שלושת הנתחים שהשניים מספקים נבדקו; שניים מהם מתומחרים זהה ואינם בטבלה.

הפער היחיד הוא בטונה אדומה קפואה

טונה אדומה קפואה — פוזי ₪37.00 מול ספק הדגים הראשי ₪38.00. ספק הדגים הראשי מספק 2,205 ק״ג בחודש, כלומר ₪1,940 בחודש · ₪23,285 בשנה.

למה זה נראה אחרת בממוצע ששה חודשים

בינואר ספק הדגים הראשי גבה ₪38.90 והוריד ל-₪38.00 בפברואר. ממוצע חצי שנה מערבב שני משטרי מחיר ומייצר פערים מדומים. המחיר בטבלה הוא הנוכחי, ויציב חמישה חודשים.

מה לעשות

1 · לבקש מספק הדגים הראשי להשוות את הטונה אדומה קפואה ל-₪37. שיחה אחת, ₪23,285 בשנה.
אחראי: מנהל הרכש. מדד מעקב: ₪ לק״ג טונה אדומה קפואה אצל ספק הדגים הראשי, בדוח הרכש החודשי.
2 · ולומר את מה שהמספרים אומרים: הזדמנות הדגים אינה במחיר. על ₪0.9 מיליון רכש דגים בחודש מדובר ב-0.2%. היא במשקל המנה ובפחת.

סלמון קפוא — אותו נתח, פער של ₪5 בין הספקים

פער של ₪5 לק״ג

סלמון קפוא בקר עולה ₪43.00 וסלמון קפוא + שפיץ ₪38.00. אלה אותם נתחים בשמות מסחריים שונים, ולכן זה ₪13,578 בחודש — יישור מחיר מול הספק היקר.

נקודת האיזון: 88.4%

מעל תשואת ניקוי של 88.4% — סלמון קפוא + שפיץ זול יותר. מתחתיה הוא יקר יותר מהמוצר המנוקה. כל נקודת תשואה שווה כ-₪1,168 בחודש.

מה לעשות — בדיקה של יום

1 · לקחת ארגז סלמון קפוא + שפיץ, לשקול, לנקות, ולשקול שוב. התשואה בפועל מכריעה, לא ההערכה.
2 · לתמחר את זמן העבודה של הניקוי — הוא אינו בטבלה.
אחראי: השף. מדד מעקב: ₪ לק״ג נקי לשני הפריטים.
אין כאן המלצה עד שיש תשואה. נקודת האיזון קרובה מספיק לכך שהתשובה יכולה ליפול לשני הכיוונים.

שמן טיגון — ארבעה מוצרים, שני ספקים, שני מחירים

רכש ינואר–יוני, מומר לליטרים · המחיר לליטר מחושב מהסכום חלקי הכמות בכל שורה
מה הטבלה מודדת: כמה ליטר נקנו מכל מוצר בששת החודשים, ובאיזה מחיר לליטר. שני המוצרים הראשונים הם אותו שמן חמניות משני ספקים — פער של ₪0.66 לליטר על אותו מוצר. המחיר המשוקלל הוא ₪6.39, והמחיר הנמוך ביותר שנמצא אצל ספק אחר הוא ₪4.80.

מחיר התפריט מול המחיר הממומש

מחירי תפריט כוללים מע״מ · "מחיר ממומש" מחושב כמכירות ÷ כמות מדוח המכירות
הסבר לכל עמודה:
תפריט בסניף / בוולט — המחיר שהלקוח רואה, כולל מע״מ. מקור: תפריט הסניף ותפריט וולט.
פער % — כמה המחיר בוולט גבוה מהמחיר בסניף. זו החלטת תמחור מכוונת שנועדה לכסות את סך שורת העמלות (21.0% מהמחזור).
כמות בוולט לחודש — היחידות שנמכרו. שים לב: העמודה בדוח המכירות סופרת שורות תמחור ולא מנות שלמות, ולכן היא משמשת להשוואה בין ערוצים ולא כספירת מנות.
פער ממומש — כמה המחיר שהתקבל בפועל בוולט גבוה מזה שהתקבל בקיוסק, על אותו פריט.
שחיקת מבצעים — לא מדידה ישירה, אלא הפרש מחושב: הפער שנקבע בתפריט פחות הפער שהתקבל בפועל. אם התפריט גבוה ב-10.8% והממומש נמוך ב-0.1%, נשחקו 10.9%.
אילו מבצעים? הדאטה לא אומרת. המספר הזה כולל יחד כל מה שמוריד את המחיר בין התפריט לקופה — קופוני וולט, הנחות מועדון לקוחות, מבצעי הזמנה, וגם חריגות או תיקוני מחיר ידניים בקופה. אין תיעוד נפרד לכל סיבה, ולכן אי אפשר לפרק את ה-10.9% לפי מקור.
ייתכן שחלק מהפער אינו מבצע כלל: "מחיר ממומש" מחושב ממכירות חלקי כמות, וכמות בדוח המכירות סופרת שורות תמחור ולא תמיד מנות שלמות (ר׳ ההערה בשורה למעלה). אם הספירה הזו מתנהגת אחרת בוולט לעומת הקיוסק, חלק מהפער ישקף את זה ולא הנחה אמיתית. לא נבדק.
אובדן ₪ לחודש — שחיקת המבצעים כפול מכירות הפריט בוולט באותו חודש. זה אינו כסף שיצא מהקופה אלא ההפרש בין מה שהתפריט קבע לבין מה שהתקבל, מתורגם לשקלים לפי הנפח בפועל.

שלוש הבהרות שחייבות להיאמר על הטבלה הזאת:
א · היא מודדת וולט בלבד. ההשוואה היא תפריט וולט מול תפריט הסניף, והמכפיל הוא מכירות וולט. הקיוסק וההזמנה העצמית באתר הם קו הבסיס שאליו משווים, ולא חלק מהשחיקה. מה שקורה למחיר בקיוסק אינו נמדד כאן.
ב · המשקל אכן נופל על הפריטים הגדולים — וזה נכון. האובדן הוא אחוז השחיקה כפול המחזור, ולכן שלוש הארוחות הגדולות, שהן כ-58% ממחזור וולט, נושאות את רוב הסכום. פריט עם שחיקה גבוהה ונפח קטן כמעט אינו משפיע.
ג · אין כאן שאלה של מחיר תפריט. הטבלה מודדת מה קורה למחיר שכבר נקבע בדרך לקופה. ההמלצה להעלות את מחיר התפריט מול השוק היא מהלך נפרד, בכרטיס אחר, ואינה קשורה למספרים כאן.

הפער שנקבע מול הפער שהתקבל

מה הגרף מודד: הציר האנכי הוא אחוזים. הטור הירוק הוא הפער שנקבע בתפריט; האדום הוא הפער שהתקבל בפועל. המרווח ביניהם הוא הכסף שנשחק במבצעים.

מה זה אומר

המחירים כבר גבוהים

ארוחת ספייסי טונה ₪82 בוולט מול ₪74 בסניף. קליפורניה ₪79 מול ₪74. קריספי אצות ₪38 מול ₪32. הפער קיים ומכוון.

אבל הוא לא מגיע לקופה

המחיר הממומש בשלוש הארוחות הגדולות נמוך ב-1.0% מהקיוסק. כל הפער — 8.1% בשלוש הארוחות הגדולות — נשחק.

המסקנה כאן: לא בעיית תמחור אלא שחיקה בדרך לקופה

אין צורך להעלות מחיר תפריט כדי לסגור את הפער הזה. המחיר בתפריט כבר גבוה מספיק — 8.1% ממנו נשחקים לפני שהם מגיעים לקופה, על שלושת הפריטים שנושאים 58% מהמחזור בוולט. הפתרון הוא צמצום עומק ההנחות, לא שינוי בתפריט, ולא משהו שהלקוח רואה.
בהמשך הדוח יש המלצה נפרדת להעלות את מחיר התפריט מול השוק (״איפה סושי נובה עומדת מול השוק״) — זו שאלה אחרת: שם המחיר המפורסם עצמו נמוך מהמתחרות, כאן המחיר המפורסם כבר גבוה והבעיה היא מה שקורה לו בדרך.
₪2,233,781 בחודשהיקף המכירות של שלוש הארוחות בוולט. כל אחוז שחיקה שנחסך = ₪18,931 בחודש ללא מע״מ (1% מ-₪2,233,781 כולל מע״מ). זהו הסכום ברוטו לפני עמלת וולט: אם ההנחה נחסכת בתוך וולט, וולט לוקחת 24% גם מהתוספת, והנטו הוא כ-₪13,816.
אזהרהמבצעים מייצרים נפח. אין בדאטה תיעוד של המבצעים עצמם, ולכן לא ניתן לאמוד כמה נפח יאבד. לבדוק בסניף אחד ועל פריט אחד.

ולמה בכל זאת הוא בדלתא ויישור המחיר לא: שניהם תלויים בתגובת הלקוח. ההבדל הוא במה שהלקוח רואה. העלאת מחיר תפריט נראית לו במסך, לצד המתחרות, והיא הצהרה של הרשת. צמצום עומק הנחה נראה כמבצע שהסתיים — דבר שקורה בכל רשת בכל חודש. זו עדיין הנחה ולא מדידה, ולכן רמה 1 היא רבע מהשחיקה בלבד, ולכן ההמלצה היא פיילוט לפני מהלך רשתי.

הערוצים והעמלה

שיעורי העמלה נמדדו מכרטסת "עמלות מועדונים", ינואר–יוני · הקיוסק הוא עמדת הזמנה עצמית בתוך הסניף ואין עליו עמלה
מהי "עמלת מועדונים" זו שורה בדוח "פירוט הוצאות לפי קטגוריה וסניף" שבדוח הרווח והפסד — ₪1,305,482 ביוני, מפוצלת בין הסניפים (פתח תקווה ₪283,242 · מודיעין ₪202,694 · רעננה ₪203,203 · אשדוד ₪179,331 · נתניה ₪170,014 · ראשון לציון ₪161,908 · גבעתיים ₪105,090).
העמלה חלה על ערוצי המשלוחים בלבד, וכל שיעור בטבלה נמדד מהכרטסת הזאת — לא הונח.

ומה בדיוק יושב בכרטסת הזאת — כי השם מטעה. «עמלות מועדונים» אינו מועדון לקוחות אלא חשבון עמלות הפלטפורמות. הפירוק המלא של ששת החודשים (₪6,715,457): וולט ₪6,356,515 — 94.7% · תן ביס ₪290,412 — 4.3% · סיבוס ₪56,170 — 0.8% (עוד ₪10,105 בכרטסת שייכים ליולי ומחוץ לתקופה) · ועוד שני שמות זעירים, ₪2,223 ו-₪35, יחד 0.03%.
רוב שורות וולט נרשמו לפי מספר חשבונית בלבד, בלי שם הספק — ביוני, למשל, 42 שורות ממוספרות שמסתכמות ב-₪1,249,538 בדיוק סכום וולט של אותו חודש. לכן ההצלבה נעשתה לפי מספר החשבונית ולא לפי השם.
ואין בכרטסת הזאת שקל אחד של מועדון הלקוחות של סושי נובה. עלות המועדון — ₪275,561 בששה חודשים — היא הנחה שניתנת בקופה ויושבת במפחיתי ההכנסה, בטאב «הנחות ובקרה». שני סעיפים שונים לחלוטין, שרק השם מבלבל ביניהם.
וולט 28.39% ללא מע״מ — מדידה ישירה מכל 24 דוחות התשלום. ₪770,092 עמלה על ₪3,201,351 מכירות כולל מע״מ, כולל דמי שירות, עמלת איסוף, עמלה קבועה להזמנה, קנס איחור וחיוב SIM. הפיזור בין ארבעת הסניפים: 28.31% עד 28.50% — כמעט זהה.

והכרטסת החשבונאית מאשרת: 23.94% מהמחזור כולל מע״מ מול 24.06% מדוחות התשלום. סטייה של 0.12 אחוזים בין שני מקורות בלתי תלויים.

ארבעה שיעורים, ארבעה בסיסים — אותה עמלה: על המחיר כולל מע״מ — 24% חוזי, 23.44%–24.06% בפועל (ההפרש: דמי Wolt+ וקנסות); על בסיס ללא מע״מ — 28.3% חוזי, 27.66%–28.39% בפועל, ו-30.5% כפי שנרשם בכרטסת. כל ההבדלים הם בסיס הביטוי והמקור, לא עמלות שונות.
תן ביס 22.42% וסיבוס 6.87% — הערכה ולא מדידה, כי אין דוחות תשלום מהפלטפורמות עצמן (כמו שיש לוולט). השיעור מחושב משני מקורות חשבונאיים בלבד: עמלה — חלקה של כל פלטפורמה בשורת "עמלות מועדונים" בכרטסת (אותה שורה שמופיעה למעלה, ₪1,305,482 ביוני). מחזור — ההכנסה שנרשמה לאותה פלטפורמה בדוח "מכירות לפי אמצעי תשלום". השיעור = עמלה חלקי מחזור. שני המקורות הם דיווח פנימי של הרשת, לא אישור מהפלטפורמה — ולכן "הערכה". הפער ביניהן הוא פי שלושה, וזה משנה את הכדאיות של כל ערוץ — אבל עד שיתקבלו דוחות מהפלטפורמות עצמן זו הערכה.
ואזהרה על הבסיס: המחזור בתן ביס ובסיבוס כולל גם תשלומים בסניף ולא רק משלוחים, ולכן השיעור נמוך ממה שנגבה על משלוח בלבד.
וזה בדיוק מה שמסביר את הפער שנראה חריג: דוח המשלוחים של טאביט מראה ₪164,198 בסיבוס, ודוח אמצעי התשלום ₪965,376 — פי שישה. הפירוק בדוח אמצעי התשלום מיישב את זה: «סיבוס — הקפה» ₪754,069 הם תשלום בכרטיס סיבוס על הדלפק בסניף, ואינם משלוח כלל; «סיבוס Online» ₪211,306 הוא הערוץ המקוון. מול ₪164,198 בדוח המשלוחים נותר פער של ₪53 אלף (22%) בהיקף אחד — הפרש הגדרה או תקופה, ולא ₪900 אלף חסרים. המשמעות המעשית: שיעור 6.87% הוא ממוצע משוקלל של סליקה בסניף (6.5% בחוזה) ומשלוח (10.5%), ולא תעריף אחד.
הסטת נפח לאיסוף עצמיעמלת האיסוף העצמי בוולט היא 10% בלבד מול 24% במשלוח — פער של 13 אחוזים בעמלה. היום 3.1% בלבד מנפח וולט — מחשבוניות מאי בארבעה סניפים; בנתוני טאביט לחצי השנה 3.8%.

איפה סושי נובה עומדת מול השוק — מחירי וולט בפועל

חמש רשתות מתחרות בעלות מספר סניפים · מחירים שנקראו ישירות מדפי המסעדות בוולט · רעננה · 16.08.2026
מה הטבלה מודדת: המחיר שהלקוח משלם בוולט על אותו סל בכל רשת.
סניפים — נקודות מכירה של הרשת בוולט. בסיסי — הרול הזול בתפריט, בלי צד ובלי שתייה. ארוחה בסיסית — אותו רול עם צד ושתייה. משודרגת — הארוחה היקרה בתפריט. גרם — משקל הנתח דג כפי שהרשת מצהירה בוולט. ₪ ל-100 גרם — מחיר הרול הבסיסי חלקי המשקל, המדד היחיד שמנטרל הבדלי גודל.
מחירי וולט אחידים בין ערים. נבדק במוזס רעננה מול חולון — זהים לחלוטין.
מה הטבלה מודדת: סושי נובה מול ממוצע חמש המתחרות.
פער חיובי — סושי נובה יקרה יותר. פער שלילי — סושי נובה זולה יותר.

המסקנה

סושי נובה זולה מממוצע השוק בכל פריט מלבד האדממה. בארוחות, מוזס שופ לבדה זולה מ-סושי נובה (₪75 מול ₪79, מחירי תפריט כולל מע״מ). הרול הבסיסי 2.3% מתחת לממוצע, הארוחה הבסיסית 5.4% מתחת, והארוחה העליונה 4.5% מתחת. אגאדיר לוקחת ₪95 על ארוחה ש-סושי נובה מוכרת ב-₪79.
וזה לא נובע ממנה קטנה יותר. הנתח דג היא 200 גרם, זהה למיטבר ופחות מגרינברג ומאגאדיר. במחיר ל-100 גרם סושי נובה עומדת על ₪29.5 מול ממוצע ₪30.28 — 2.6% מתחת. בספייסי טונה ובספיישל שתי קציצות של 110 גרם נותנות 220 גרם, יותר מכל המתחרות מלבד אגאדיר, במחיר נמוך יותר.

איפה ההזדמנות

הארוחות. הן הפריט עם הפודקוסט הגרוע ביותר בתפריט, והן גם הפריט שהכי רחוק מהשוק כלפי מטה — 5.4%. שני הדברים מצביעים לאותו כיוון. סגירה מלאה של הפער מציבה את הארוחה הבסיסית על ₪83.5, עדיין מתחת לגרינברג ולאגאדיר, ובתוך הטווח שהלקוח משלם היום ברחוב.
לא הנחתי מחיר יעד. טבלת הרגישות בהמשך מראה מה כל שקל שווה בשקלים ובאחוזי רווחיות.

איפה החשיפה

האדממה. ₪19 מול ממוצע ₪17.6 — יקר ב-8%, והפריט היחיד שבו סושי נובה מעל השוק. זה גם הפריט שהלקוח משווה בקלות הרבה ביותר, כי הוא כמעט זהה בכל רשת. העלאה נוספת שם בולטת מיידית.

מה שאי אפשר לקרוא מכאן

מוזס ובנץ ברדרס אינם מצהירים על משקל נתח דג בוולט, ולכן אינם נכללים בחישוב ₪ ל-100 גרם.

מה שווה סגירת הפער מול השוק — בשקלים

חישוב על הארוחות בוולט בלבד · העלאה של ₪4 למנה, שקלים שלמים · אחרי ניכוי עמלת וולט החוזית של 24% וללא מע״מ
תרומה לחודשאם המחיר בוולט מיושר לממוצע השוק
תרומה לשנהעל אותו נפח מכירות בדיוק
באחוזי רווחיותתוספת מעל רמה 1
רווחיות אחרירמה 1 בתוספת יישור המחיר
מה הטבלה מודדת: כמה נשאר בכיס מכל שקל שמעלים במחיר בוולט.
כן, עמלת וולט חלה גם על התוספת. מכל ₪4 שמתווספים למחיר: ההכנסה ללא מע״מ היא ₪3.39, ווולט לוקחת 24% מהמחיר כולל מע״מ — ₪0.92. נשארות ₪2.47. העמלה הקבועה להזמנה והקנס אינם גדלים עם המחיר ולכן אינם נכנסים לחישוב השולי. זה המספר שבעמודת נטו ליחידה.
מחיר היום — המחיר בוולט כרגע. יחידות בחודש — נגזר מהמחזור החודשי של הפריט חלקי מחירו. העלאה — הפער עד ממוצע חמש הרשתות. נטו ליחידה — מה שנשאר אחרי העמלה השולית של וולט, 24% על המחיר כולל מע״מ, ואחרי הפרשת המע״מ. תרומה — נטו כפול יחידות.
הפודקוסט אינו משתנה. אותה מנה, אותם מרכיבים, אותה עלות — ולכן כל שקל נטו נכנס ישירות לרווח.

למה זה לא נכנס לרמה 1

העלאת מחיר היא ההחלטה היחידה בדוח שתלויה בתגובת הלקוח. רוב המהלכים — מעבר לחומר גלם זול יותר, תיקון סידור משמרות, סגירת דליפות בוולט — אינם נראים ללקוח; צמצום עומק ההנחות כן מורגש, אבל גם הוא אינו העלאת מחיר. העלאה כן.
לכן היא מוצגת בנפרד ואינה נכללת באף מספר ראשי. רמה 1 נשארת ₪226,287 לחודש.

מה כן מחזק את המהלך

המחיר החדש אינו הנחה שלנו אלא ממוצע חמש רשתות שהלקוח כבר משלם להן היום. ₪83.5 לארוחה בסיסית עדיין מתחת לגרינברג ולאגאדיר, ובוולט המחיר מוצג לצד המתחרות באותו מסך.
ובנוסף: הארוחות הן הפריט עם הפודקוסט הגרוע ביותר בתפריט. המקום שבו יש הכי הרבה מקום להעלות הוא גם המקום שהכי צריך את זה.

וכמה לקוחות נאבד

מאיפה באה עמודת «ירידה צפויה»: היא אינה מדידה. היא מחושבת מגמישות ביקוש מונחת של ‎−0.62 — כלומר, כל אחוז העלאת מחיר מוריד 0.62% מהכמות. אין ברשת הזאת שינוי מחיר קודם שאפשר למדוד ממנו גמישות אמיתית, ולכן זו הנחת עבודה שנלקחה מהטווח המקובל למזון מהיר, ולא נתון של סושי נובה.
מה כן מדוד בטבלה: נקודת האיזון. היא נגזרת מהתרומה ליחידה ומעלות חומר הגלם — שניהם מהנתונים — ואינה תלויה בגמישות כלל. לכן הטבלה מלמדת כמה אפשר לאבד ועדיין להרוויח; היא אינה מנבאת כמה יאבד בפועל. הדרך היחידה לדעת היא פיילוט בסניף אחד ועל פריט אחד.
נקודת האיזון היא כמעט פי שלושה מהירידה הצפויה. בהעלאה של ₪4 אפשר לאבד 9.1% מהזמנות הארוחות ועדיין להישאר באותו רווח. בהנחת עבודה של ירידה של 3.1% בהזמנות — הנחה ולא מדידה; אין לרשת הזו נתון נסיוני משלה.
הסיבה שהמרווח כזה רחב: עלות חומרי הגלם לארוחה היא ₪25.47 והיא אינה משתנה. כל שקל שמתווסף למחיר מגדיל את התרומה ליחידה ב-61.7 אגורות בלי שום עלות נוספת, ולכן צריך לאבד הרבה יחידות כדי למחוק אותו.

מה זה לא מכסה

רק וולט. המחירים בסניף נמוכים יותר — ₪74 לארוחת קליפורניה מול ₪79 בוולט — ולא נבדקו מול מתחרים בסניף. הפער בין הערוצים אמור להתקיים כדי לספוג את העמלה, אבל גודלו הנכון לא נמדד כאן.
הירידה הצפויה כן חושבה — כאן, בטבלה למעלה — אבל לא הופחתה מהתרומה הכספית שמוצגת בכרטיסי "מה שווה סגירת הפער" בראש הכרטיס הקודם. אותה תרומה (₪ לחודש/לשנה) מניחה את אותו נפח מכירות בדיוק — הנחת עבודה, לא מדידה. הטבלה כאן היא בדיקת עמידות בפני עצמה: היא מראה שגם אם הירידה הצפויה (3.1%) אכן תתרחש, המהלך עדיין רווחי בהפרש רחב — נקודת האיזון רק ב-9.1%. אם רוצים את התרומה הכספית נטו אחרי הירידה הצפויה: ירידה של 3.1% מוחקת כשליש מהתוספת (3.1 מתוך 9.1); ירידה של 5% מוחקת מעט יותר ממחציתה.

עמלת הסליקה — ההוצאה שלא מופיעה בשום דוח

מקור: דוח מכירות לפי אמצעי תשלום, ינואר–יוני 2026 · ₪40.8 מיליון כולל מע״מ
בסיס הסליקהבשנה · רק מה שנסלק בכרטיס
העמלה בפועלמשוקלל לפי תמהיל הכרטיסים
עלות שנתיתמנוכה מההפקדה, לא נרשמת כהוצאה
כל 0.1% שווהבשנה · המספר לשיחה מול הסולק
מרווח לרצפהבשנה · עד העמלה הצולבת
מזומןמהמחזור · ללא עמלה כלל
מה הטבלה מודדת: כל שקל שנכנס לרשת בששה חודשים, לפי אופן התשלום, כולל מע״מ.
"הקפה" הוא כל מה שהלקוח שילם לגורם שלישי שמעביר לרשת בהעברה בנקאית — וולט, סיבוס, תן ביס. אין עליו עמלת סליקה.
"אשראי" הוא היחיד שעובר דרך הסולק של הרשת ונושא עמלה.

למה אף אחד לא רואה את ההוצאה הזאת

בדוח הרווח והפסד סעיף "עמלות אשראי" עומד על ₪15 לחודש. זו אינה עמלה, זה שריד רישום.
הסיבה: הסולק מפקיד נטו. הוא מנכה את העמלה לפני ההעברה לבנק, ולכן היא לעולם אינה נרשמת כהוצאה — היא פשוט מקטינה את ההפקדה. ההנהלה רואה את הסכום שהתקבל ולא את מה שנוכה ממנו. זהו נוהג סליקה מקובל אצל כל סולק, לא טעות רישום של סושי נובה — והוא בדיוק הסיבה שהעלות האמיתית לא מופיעה כמעט באף עסק שמסתכל רק על דוח הרווח וההפסד.

מי הצד השני

בדוח הקופה השם מתחת ל"אשראי" הוא הסולק שמעבד את העסקה, ולא הכרטיס שהלקוח שלף. ריכוז של 93% אצל גורם אחד מזהה אותו כסולק של הרשת.
וזו אינה עמדת כוח. מלוא הנפח עובר דרך גורם אחד בלי שום מתח תחרותי. הכוח נוצר רק כשמביאים הצעה מתחרה לשולחן.

התעריף ידוע — ורובו כבר טוב

מדוח הזיכוי של חברת האשראי עולה שהרשת משלמת 0.63% על ויזה ומסטרכרד. העמלה הצולבת על אשראי רגיל עומדת על 0.50%, כך שהמרווח של הסולק הוא כ-0.13% בלבד. בסעיף הזה כמעט אין מה לקחת.
מה הטבלה מודדת: פילוח האשראי לפי הגורם המעבד. היתרות הקטנות הן עסקאות שנסלקות מחוץ להסדר הראשי — ולרוב יקרות יותר.
מה הטבלה מודדת: העלות השנתית בכל אחד משלושה מצבים, על אותו בסיס סליקה.
שיעור — העמלה המשוקללת לפי תמהיל הכרטיסים בפועל. עלות — ₪ בשנה. חיסכון — ההפרש מהמצב היום.
הרצפות אינן הנחה שלנו: העמלה הצולבת על אשראי רגיל היא 0.50%, לפי מתווה ההפחתה של בנק ישראל. על חיוב מיידי מצוין כאן 0.30% — המספר הזה דורש אימות מול הצו העדכני לפני שימוש במשא ומתן מול הסולק: מתווה ההפחתה ההיסטורי של בנק ישראל הצביע על ירידה בשלבים עד 0.25% עוד ב-2023, וייתכן שהתקרה בפועל כיום נמוכה מ-0.30%. אלה סכומים שהסולק מעביר לבנק המנפיק ואינו יכול לרדת מתחתם.
מה הטבלה מודדת: העמלה בפועל לכל סוג כרטיס, מדוח הזיכוי של חברת האשראי.
מחזור — ₪ בדגימה, כולל מע״מ. נתח — חלקו של הכרטיס מהמחזור הנסלק. שיעור — העמלה שנגבתה חלקי המחזור. עמלה — ₪ שנוכו.
הדגימה משמשת לחילוץ השיעורים, שהם חוזיים וחלים על כל החשבון — לא לחילוץ נפח.

המקום היחיד שבו יש מרווח: חיוב מיידי

הרשת משלמת על כרטיס דביט את אותו תעריף כמו על אשראי — 0.63%. אלא שהעלות של הסולק שונה לגמרי: על אשראי רגיל הוא מעביר 0.50% לבנק המנפיק, ועל חיוב מיידי רק 0.30%. המרווח שלו על דביט גדול פי שלושה.
דביט הוא מהמחזור הנסלק. תמחור נפרד שלו לפי הרצפה שלו שווה בשנה — וזו בקשה ספציפית ומוכחת, לא בקשת הנחה כללית.

הפרופורציה

אמריקן אקספרס, דיינרס וכרטיסי תייר הם 8.3% מהמחזור אך 20.5% מהעמלה, בשיעורים של 1.30%–3.24%. אלה תעריפים שקובעת המותגית ולא הסולק, ואין עליהם מו״מ.
הסעיף כולו קטן. 69.5% מהמחזור ביוני נכנס דרך פלטפורמות שלא נסלקות אצל הסולק (וולט, תן ביס וסיבוס סודקסו — מטבלת הערוצים), ועוד 4.6% במזומן. העמלה נוגעת ברבע מהמכירות בלבד.

העמלה שהרשת משלמת — מהחשבוניות עצמן

24 חשבוניות תשלום של וולט, מאי 2026, ארבעה סניפים · ₪3.3 מיליון מכירות · בתיקייה 25 קבצים — חשבונית 5.5 של ראשון לציון מופיעה פעמיים ונספרה פעם אחת
מה הטבלה מודדת: כל רכיב חיוב בחשבוניות וולט, סכום המכירות שעליו הוא מחושב, והשיעור בפועל. הסכומים ללא מע״מ.

העמלה היא 24% — על המחיר כולל מע״מ

זה מה שסוגר את השאלה. וולט גובה 24% מהמחיר שהלקוח שילם, כולל מע״מ. בספרים העמלה נרשמת ללא מע״מ, ולכן כשמחלקים אותה במחזור ללא מע״מ מתקבל 24% × 1.18 = 28.3%.
זה לא חיוב עודף ולא טעות. זהו אותו 24%, נמדד על בסיס אחר.

ומעל זה שלושה רכיבים נוספים

עמלה קבועה של ₪1.90 לכל הזמנת Wolt+ — ₪17,532 בחודש בארבעת הסניפים שנמדדו — ₪210,387 בשנה.
קנס "בית העסק איחר" — ₪10,050 בחודש בארבעת הסניפים שנמדדו — ₪120,606 בשנה.
דמי SIM שבועיים של ₪6 — זניח.

המספר הסופי

₪773,316 עמלות על ₪3,299,015 מכירות כולל מע״מ = 23.44%, ועל בסיס ללא מע״מ 27.66%. השיעור הזה כולל קנסות ועמלות קבועות; העמלה השולית על העלאת מחיר נשארת 24% בדיוק — הקבועות אינן גדלות עם המחיר.

ולמה זה לא ₪3,201,351 כמו בטאב עמלות: שם המקור הוא 24 דוחות התשלום של וולט, וכאן 24 החשבוניות — אותם ארבעה סניפים ואותה תקופה, שני מסמכים שונים. הפער במכירות, ₪97,664 הוא כמעט בדיוק שורת האיסוף העצמי בחשבוניות (₪100,188), שאינה נספרת כמכירה בדוח התשלום; נותרת שארית של ₪2,524 במכירות ו-₪3,224 בעמלה — 0.08% ו-0.42%, בטווח הפרשי העיתוי בין שני המסמכים. השיעור המוצג בכל טאב הוא זה שנמדד במקור שלו, ולכן 23.44% כאן מול 24.06% שם. ואימות שלישי, מדוחות התשלום במייל: התשלום נטו בפועל לכל שבעת הסניפים במאי הוא 73.5%–75.6% מהמכירות — עקבי סניף-אחר-סניף עם מבנה העמלות שנמדד. זה תואם במדויק את מה שנרשם בכרטסת: 30.5% בממוצע, כשההפרש הוא הקנסות והעמלה הקבועה.
איך לתמחר מנה נכוןעל כל שקל מכירה בוולט כולל מע״מ יש לחשב 24% עמלה ועוד כ-0.5% רכיבים קבועים; על בסיס ללא מע״מ המקדם הוא 27.7%.

אבל מנה אינה נמכרת רק בוולט. כשמשקללים את כל הערוצים — וולט, תן ביס, סיבוס, קיוסק, אתר וישיבה בסניף — סך עמלות הפלטפורמות הוא ₪1,116,819 בחודש על מחזור רשתי של ₪5,740,930 ללא מע״מ, כלומר 19.5% מכל שקל שהרשת מוכרת.
זה המקדם לתמחור תפריט רשתי: על קליפורניה רול ב-₪68 כולל מע״מ (₪57.63 ללא) העמלה המשוקללת היא כ-₪11.2 למנה — לעומת ₪16.0 אילו נמכרה כולה בוולט, ואפס בקיוסק. מי שמתמחר לפי 27.7% מתמחר לתרחיש הגרוע; מי שמתמחר לפי 19.5% מתמחר לתמהיל בפועל. שניהם נכונים — לשאלות שונות.

שלוש הפלטפורמות — התמונה המלאה

מקור: כרטסת "עמלות מועדונים" ינואר–יוני, מאומתת מול דוח הרווח והפסד · ₪1,116,819 בחודש
הסבר לעמודות: על בסיס כולל מע״מ — העמלה חלקי המחיר שהלקוח שילם. זהו הבסיס שהפלטפורמות גובות עליו. על בסיס ללא מע״מ — אותה עמלה חלקי המחזור כפי שהוא נרשם בדוח הרווח והפסד. ההפרש בין שני הטורים הוא מקדם 1.18 ותו לא.
מה הטבלה מודדת: העמלה ששולמה לכל פלטפורמה בכל חודש. יוני מסתכם ב-₪1,305,484 — מול ₪1,305,482 בשורת "עמלות מועדונים" בדוח הרווח והפסד: הפרש ₪3 של עיגולי אגורות.

וולט — 62.9% מהמחזור

₪25.7 מיליון מכירות בששה חודשים, ₪6.4 מיליון עמלות. 24.72% על בסיס כולל מע״מ — כלומר 24% עמלת בסיס ועוד 1.7 אחוזים של עמלה קבועה להזמנה וקנסות איחור. הנתח מחושב מכלל המכירות בכל הערוצים, ינואר–יוני, כולל מע״מ (₪40.8 מיליון); 66.5% ביוני הוא אותו ערוץ בחודש בודד. הנתח עלה בהתמדה: 58.1% בינואר עד 66.5% ביוני.

תן ביס — 3.7% מהמחזור בחצי השנה

₪1.5 מיליון מכירות כולל מע״מ (₪1.3 מיליון ללא), מדוח אמצעי התשלום, ו-₪290,412 עמלות בכרטסת — 22.42% על בסיס ללא מע״מ (19.0% על הבסיס כולל מע״מ), מול תקרת חוזה של 12% — בהנחה שהתקרה אף היא על בסיס ללא מע״מ; טעון אימות מול החוזה (7.5% סליקה בסניף · 10% איסוף/משלוח באתר · 12% הזמנות מרוכזות). ₪22,493 בחודש מעל התקרה — שאלה פתוחה שמחייבת את דוחות התשלום של תן ביס. אחראי: הנהלת החשבונות מול תן ביס · מדד: השיעור בפועל מדוח התשלום החודשי מול 12%.

סיבוס — 2.4% מהמחזור בחצי השנה

₪1.0 מיליון מכירות כולל מע״מ (₪930 אלף ללא), ו-₪56,170 עמלות — 6.87% על בסיס ללא מע״מ (5.82% על הבסיס כולל מע״מ), מתיישב עם החוזה (6.5% סליקה · 10.5% בסניפים עם משלוח). הזול מבין השלושה.

ומה שאין עליו עמלה בכלל

₪12.7 מיליון — 31.0% מהמחזור מגיע מקיוסק, אתר, טלפוני וישיבה בסניף. זה הערוץ הרווחי ביותר ברשת וכמעט שליש מהעסק.
המסקנה שעולה מהשוואת השלושה סיבוס עומד בחוזה. תן ביס משלם כמעט כפול מתקרת החוזה — ₪269,914 בשנה מעל התקרה — וזה מנוף של בירור חוזה, לא של מו״מ.
ומעבר לזה, תשומת הלב בוולט — 62.9% מהמחזור ו-95% מהעמלות. שם המנוף הזמין הוא איסוף עצמי ב-10% במקום משלוח ב-24%.

ומעל העמלות החוזיות: שורת העמלות ביוני היא ₪1,305,482. כשמפרקים אותה לפי השיעורים שנמדדו ולא לפי החוזה — וולט 28.39% על מחזור של ₪3.78 מיליון ללא מע״מ (₪1,228,026), תן ביס 22.42% (₪37,670) וסיבוס 6.87% (₪1,655) — נותרת שארית של ₪38,130 בחודש, 2.9% מהשורה. זו השארית האמיתית, והיא בסדר גודל של הפרשי עיתוי בין חודש חיוב לחודש רישום. הפירוק המלא לפי ספק — עדיין שאלה פתוחה, אבל היקפה קטן בהרבה ממה שנראה כשמחשבים לפי 24% החוזיים. אחראי: הנהלת החשבונות · מדד: פירוק השורה לפי ספק, אחת לרבעון.

עמלות לפי סניף — חודשי

מה הטבלה מודדת: העמלה החודשית הממוצעת שכל סניף משלם לכל פלטפורמה. שורת המטה הוסרה מהתצוגה — היא ₪549 בחודש של סיבוס שנרשמו על חשבון המטה ואינם פעילות סניף; הם כלולים בסכום הכולל ₪1,116,819 כדי שהוא יישאר תואם לכרטסת. שמות הסניפים בהנהלת החשבונות — הפארק = מודיעין · הצפון החדש = רעננה · המרכז = בת ים.

קנס האיחור

וולט מחייבת את הסניף כשההזמנה יוצאת מאוחר · ₪10,050 בחודש בארבעה סניפים שנמדדו
מה הטבלה מודדת: סכום החיוב תחת "בית העסק איחר" בחשבוניות מאי, לצד זמן ההכנה הממוצע של אותו סניף מדוחות וולט.
ימי סגירה ארצית: חמישה ימים שבהם הרשת כולה הייתה סגורה מסיבה שאינה בשליטתה מנוטרלים מכל חישובי הזמן הסגור והאובדן בדוח (ר׳ בסיס הדוח בראש העמוד). שעה שבה הסניף היה סגור בגללם אינה נספרת כאובדן ואינה נכנסת לשיעור הסגירה.

זמן הכנה ארוך עולה כסף בשלושה ערוצים במקביל

פיצויים ללקוח, דירוג נמוך, וקנס ישיר מוולט — שלושתם נגזרים מאותו זמן הכנה.
ראשון לציון — זמן ההכנה הארוך ברשת (18.0 דקות) והקנס הגבוה (₪3,670). פתח תקווה — 15.5 דקות ו-₪3,509. מודיעין — 14.6 דקות ו-₪842 בלבד. הסדר כמעט זהה.

מה זה מוסיף לחשבון

₪120,606 בשנה בארבעת הסניפים שנמדדו — ראשון לציון, פתח תקווה, רעננה ומודיעין. למה רק ארבעה: חשבוניות וולט המפורטות התקבלו לארבעת הסניפים האלה בלבד; לאשדוד, לנתניה ולגבעתיים לא התקבלו, וללא החשבונית אין שורת קנס לקרוא. זו אינה קביעה שבשלושת האחרים אין קנס — פשוט לא נמדד. ומה הסדר גודל הרשתי: ארבעת הנמדדים הם 61.9% ממחזור הרשת; באותו שיעור קנס, הרשת כולה עומדת על כ-₪16,192 בחודש ו-₪194,480 בשנה — הרחבה לפי נפח, הנחה ולא מדידה, ולכן אינה נכנסת לאף סכום בדוח. ייצוא החשבוניות החסרות סוגר את השאלה בשבוע, על גבי ₪734,833 הפיצויים בשנה ו-₪314,689 אובדן הסגירה בחודש (₪3.78M בשנה) — שלושה ערוצים באותו גורם.
מה לעשותהקנס נגבה לפי חריגה מזמן ההכנה שהסניף עצמו הצהיר עליו בוולט. הצעד הראשון הוא לבדוק מה זמן ההכנה המוגדר בכל סניף — אם הוא נמוך מהביצוע בפועל, הרשת משלמת קנס על יעד שהיא קבעה לעצמה. העלאת ההגדרה בשתי דקות עשויה למחוק את רוב הקנס בלי שום שינוי תפעולי.

מבנה עלות ערוץ וולט

ערוץ וולט בקופה: ₪4.29M בממוצע לחודש בחצי השנה · ₪4.88M ברבעון האחרון · 63% ממכירות הקופה — והוא אומת מול נתוני וולט עצמם: במאי ההפרש בין שני המקורות 0.6% בלבד (5,595,129 מול 5,560,396)
"שחיקת מבצעים" בטבלה זו — הפער בין המחיר שנקבע בתפריט למחיר שהתקבל בפועל, לא מדידה ישירה של מבצעים. הוא עשוי לכלול גם זיכויי לקוח וקנסות שלא פורטו בנפרד, ולא רק הנחות שיווקיות. פירוט מלא בטאב "מחירים וערוצים".
המספר האחד לכל מנהסך עמלות הפלטפורמות הוא ₪1,116,819 בחודש בממוצע ינואר–יוני, על מחזור רשתי של ₪5,740,930 ללא מע״מ — 19.5% מכל שקל שהרשת מוכרת, בכל הערוצים יחד. זה המספר להעמסה ברמת הרשת. ברמת ההזמנה הבודדת בוולט: 24% על המחיר כולל מע״מ.
₪400,116 בחודש שאינם עמלהסגירת אייפד ₪314,689 · פיצויים ₪61,236 · דחיות ₪14,141 · קנס איחור ₪10,050. שני הראשונים והשלישי אינם באותה יחידה: ₪71,286 יוצאים מהכיס בפועל, ו-₪328,830 הם מכירות שלא נעשו — הערכה, לא מדידה: אין תיעוד כמה לקוחות ויתרו על ההזמנה בזמן שהאייפד היה סגור, ולכן הסכום נגזר משעות הסגירה (227 בחודש, מקבצי אחוז אופליין) כפול מכירה ממוצעת לשעת-סניף בוולט בשעות הפעילות, ולא ממדידה ישירה של ביקוש שאבד. ההשפעה על הרווח היא ₪192,493 בחודש — ₪71,286 ועוד תרומה של 36.9% — תרומת ערוץ וולט אחרי עמלה ומזון, על אותו בסיס ללא מע״מ — על המכירות שאבדו.
תן ביס — 2.6% מהמחזור ביוני₪198,264 ביוני כולל מע״מ — מדוח "מכירות לפי אמצעי תשלום" של טאביט, שתי שורות: "תן ביס" ו"תן ביס Online". מולו ₪37,670 עמלה ביוני — מכרטסת "עמלות מועדונים" בהנהלת החשבונות, שורות שנרשמו במפורש "תן ביס 06/26". השיעור הוא היחס בין השניים: 22.4% על בסיס ללא מע״מ מול תקרת חוזה של 12% (בהנחה שהתקרה על בסיס ללא מע״מ; דורש אימות מול החוזה — אם היא על מחיר כולל מע״מ, המקבילה היא 14.2% והחריגה קטנה). הערוץ יציב סביב 2.6%–4.0% ואינו צומח (2.6% ביוני מול 3.7% בממוצע חצי השנה): נתח קטן מהמחזור — אבל בירור התקרה הוא שיחת הנהלת חשבונות אחת ששווה עד ₪22,493 בחודש.

זמן סגור — סגירת האייפד

אחוז הזמן שבו הסניף מוגדר פתוח בוולט אך אינו מקבל הזמנות
מה הגרף מודד: הציר האנכי הוא אחוז מזמן הפעילות שבו הסניף היה סגור לקבלת הזמנות. כל צבע הוא חודש. ככל שנמוך יותר — טוב יותר.

מתי בשבוע נוצר העומס

ממוצע הזמנות וולט לסניף בכל יום בשבוע · 621 ימי־סניף, כלומר כ-89 ימים בשבעת הסניפים
מה הגרף מודד: הציר האופקי הוא ימי השבוע. העמודות הכהות הן מספר ההזמנות הממוצע באותו יום — הציר הימני. הקו האדום הוא אחוז הזמן שבו הסניף היה סגור לקבלת הזמנות באותו יום — הציר השמאלי. שני הקווים עולים ויורדים יחד: ככל שהיום עמוס יותר, כך הסניף סוגר יותר.
שני ימים, לא עשרים ושישהבשבת שיעור הסגירה 9.4% — פי שלושה מיום ראשון (2.9%) — וזמן ההכנה 18.7 דקות מול 13.8. בחמישי 6.6% ו-15.5 דקות. כל שאר ימי השבוע בין 2.9% ל-5.7%. תגבור ממוקד בשני הימים האלה עולה שליש מתגבור שבועי מלא ותופס את רוב האובדן.
מודיעין הפוכה לכולם2.1% במרץ ל-10.7% במאי — 35 שעות סגורות במאי לבדו.

למה סוגרים — ומה המסקנה הנכונה

הקשר בין עומס, זמן הכנה ופיצויים
מה הטבלה מודדת: חילקתי את ימי הפעילות לארבע קבוצות שוות לפי מספר ההזמנות באותו יום. ככל שהיום עמוס יותר — זמן ההכנה ארוך יותר ושיעור הפיצויים גבוה יותר.
הקשר בפשטות: ככל שנכנסות יותר הזמנות ביום, כך המנה יוצאת לאט יותר וכך יותר לקוחות מקבלים פיצוי. בדקתי את זה על 621 ימי־סניף — כ-89 ימים בשבעת הסניפים — העומס מסביר את האיטיות טוב יותר מכל גורם אחר שבדקתי. בימים העמוסים ביותר זמן ההכנה ארוך ב-4.7 דקות ושיעור הפיצויים גבוה ב-70% לעומת הימים השקטים.

הסגירה היא תגובה הגיונית לעומס

בימים העמוסים ביותר זמן ההכנה ארוך ב-4.7 דקות ושיעור הפיצויים גבוה ב-70% לעומת הימים השקטים. העומס הוא הגורם: כשיש עומס, המנות יוצאות לאט, נצברות טעויות, ומגיעים פיצויים.
כשצוות עמוס סוגר את האייפד הוא עושה דבר רציונלי — הוא מגן על זמן ההכנה ועל האיכות. הבעיה אינה ההחלטה אלא התנאים שמאלצים אותה.

המסקנה הנכונה: תגבור בשני ימים בשבוע בלבד

העומס אינו מפוזר על פני השבוע. שבת היא יום השיא בכל שבעת הסניפים — 225 הזמנות מול ממוצע של 174 — וחמישי הוא השני בגובהו בשישה מתוך שבעה. רק שני ימים בשבוע חוצים את הממוצע. לכן אין צורך לתגבר 26 ימים בחודש אלא כ-8.7.
עלות שעת עבודה טעונה: ₪65.79 — ₪59.61 שכר ברוטו לשעה לפי דוחות השעות של יוני, כפול יחס העמסה של 1.1037 שנמדד ישירות בדוחות "תמחיר מפורט". ראה את הטאב "עובדים ושכר" לפירוק המלא.
משמרת ערב של 6 שעות = ₪395. כ-8.7 ימים בחודש = ₪3,025 לסניף.
מה הטבלה מודדת: "השבה" היא איזה חלק מהמכירות שאבדו בזמן הסגירה בימי חמישי ושבת יחזור אם יהיה מספיק כוח אדם. לא כל סגירה נובעת מעומס, ולכן השבה מלאה אינה ריאלית. "תרומה" היא 36.9% מהמכירות המושבות — מה שנשאר אחרי מזון (36% מההכנסה ללא מע״מ) ועמלת וולט (24% על המחיר כולל מע״מ, שהיא 28.3% על בסיס ללא מע״מ). שלושת המספרים על אותו בסיס: 100 − 27.14 − 36 = 36.9.
₪95,008 בשנהתגבור בימי חמישי ושבת בשלושת הסניפים עם הסגירה הגבוהה — פתח תקווה, נתניה ומודיעין — בהנחת השבה של 70%. הרחבה מעבר לשלושת הסניפים מניבה פחות ופחות: שני הסניפים האחרונים בתור (השישי והשביעי) מוסיפים עלות של ₪6,045 בחודש אך תרומה של ₪2,819 בלבד — שני הסניפים הנוספים מפסידים יחד ₪3,226 בחודש (₪38,713 בשנה), כי בהם עלות העובד גדולה מהמכירות שהוא מציל.

שעות ההתעלמות מהטאבלט

115 הזמנות ב-3 חודשים שאיש לא אישר ולא דחה — הן פשוט פגו
מה הגרף מודד: הציר האופקי הוא שעת היום, האנכי הוא מספר ההזמנות שלא נענו באותה שעה. אדום = 19:00 ומעלה.
מה הטבלה מודדת: כמה הזמנות בכל סניף פשוט פגו בלי שמישהו אישר או דחה אותן, במהלך שלושת החודשים.
59% בין 19:00 ל-23:00בדיוק שעות השיא. פתח תקווה אחראית ל-56 מתוך 115; גבעתיים לאפס — כלומר זה פתיר.
צריך לוודא עם הסניף שהם לא מנמיכים את עוצמת הצלצול של הטאבלט של וולט. זה ההסבר הפשוט ביותר לכך שדווקא בשעות הרועשות ביותר אף אחד לא שומע את ההתראה, ואפשר לבדוק אותו בביקור אחד.

דחיות לפי סוג כשל

283 הזמנות · ₪42,422 · 80% ניתנות למניעה

דירוג הסניפים בוולט

הדירוג הרשמי בעמוד הסניף באפליקציה — וולט מציגה אותו בסולם של 10. בדוחות התפעול של וולט הציון הוא מתוך 5, ופילוח הביקורות הוא בכוכבים 1–5 — שלושה סולמות של אותה פלטפורמה
מקור: הדירוג המוצג בעמוד הסניף בוולט, כפי שנמסר על ידי ההנהלה. אשדוד וגבעתיים לא נמסרו.
פתח תקווה 7.8 — הנמוךותואם את שאר הממצאים: ההפסד הגבוה, זמן ההכנה הארוך, ו-56 מתוך 115 ההזמנות שלא נענו.

זמן הכנה וקשר לפיצויים

חילקתי את 621 ימי הפעילות לארבע קבוצות שוות לפי מהירות ההכנה באותו יום
מה הגרף מודד: כל עמודה היא רבע מהימים. "הימים המהירים" = הקבוצה שבה זמן ההכנה היה הקצר ביותר (10.5 דקות בממוצע), "הימים האיטיים" = הקבוצה האיטית (20.7 דקות). הציר האנכי מראה איזה אחוז מהמכירות באותם ימים הוחזר כפיצוי ללקוח.
המסקנה: בימים האיטיים שיעור הפיצויים כמעט כפול. אבל הסיבה לאיטיות היא העומס: בימים העמוסים ביותר זמן ההכנה ארוך ב-4.7 דקות מהימים השקטים. ראה את הפרק "למה סוגרים" למעלה.

תקלות הלקוח — שני מקורות בלתי תלויים

וולט: 4,339 מקרי פיצוי, ₪183,708 מרץ–מאי · טאביט: 789 סקרים, 9.7–9.8.2026
מה ההצלבה מוסיפה חוסר בהזמנה ראשון בשני המקורות — 54% מהפיצויים בוולט, 29% מההערות השליליות בטאביט. שתי מערכות, שני ערוצים, שתי תקופות. זו ההמלצה הבטוחה ביותר בדוח.
"זמן והמתנה" נראה רק בסקרים — 20.3% מההערות וציון 2.67 מתוך 5. וולט אינה מסווגת איחור כתקלה שמזכה את הלקוח בפיצוי, ולכן הוא כמעט בלתי נראה בנתוני הפיצויים — ₪14 בסך הכל, מקרה אחד.
וזה לא אומר שאיחור אינו עולה כסף. וולט גובה עליו בנתיב אחר לגמרי: קנס "בית העסק איחר", ₪10,050 בחודש בארבעת הסניפים שנמדדו — לא פיצוי ללקוח אלא חיוב ישיר של המסעדה על חריגה מזמן ההכנה שהיא עצמה הצהירה עליו. הפירוט בטאב עמלות ושליחויות.
כלומר האיחור עולה בשלושה ערוצים במקביל — קנס ישיר מוולט, ציון נמוך בסקרים, ודירוג נמוך שמוריד חשיפה — ובאף אחד מהם הוא אינו מופיע כ"פיצוי".
"שירות ויחס" קיים רק בטאביט — 18.8% מההערות. במשלוח אין מגע אנושי, ולכן זו בעיה של הסניף ולא של הערוץ.

פירוט תקלות וולט

4,339 מקרים · ₪183,708 פיצויים ב-3 חודשים · מקור: שדה ההערה בדוח הניכויים של וולט
איך סווג: כל מקרה סווג לפי מילות מפתח מפורשות בטקסט שכתב שירות הלקוחות — למשל "missing edamame", "אדממה חסר", "cream cheese missing". לא הסקה מתוכן ההזמנה.
"חוסר לא מפורט" — 850 מקרים שבהם נרשם שחסר פריט בלי לציין איזה. כדאי לבקש מוולט תיעוד מדויק יותר.

קיבוץ למשפחות

מה הגרף מודד: חלוקת ₪183,708 הפיצויים לארבע משפחות תקלה. הגודל היחסי הוא חלקה של כל משפחה בסכום.
₪734,833 בשנהמתוכם חוסרים בהזמנה הם 54% — ₪33,048 בחודש ו-₪396,571 בשנה, על 2,935 מקרים. זו גם הקטגוריה הקלה ביותר לתיקון: בקרת יציאה לפני מסירה לשליח. כל עשירית שנחסכת שם שווה ₪45 אלף בשנה.

דוגמאות לטקסט המקורי

איכות ובישול — ₪77 למקרה, הגבוה ביותר, כי הלקוח מקבל פיצוי על המנה כולה ולא על פריט חסר.
60 אזכורים מפורשים של "רטבים בצד" — בקשת התאמה שחוזרת ונשכחת שוב ושוב. זו תקלה בתהליך, לא בכמות.

תקלות לפי סניף

בכל שורה — הערך הגבוה מסומן באדום מודגש והנמוך בירוק מודגש

מה חריג ואיפה

נורמלתי כל תקלה למספר ההזמנות של הסניף — כדי שסניף גדול לא ייראה גרוע רק בגלל גודלו
פתח תקווה — חריג בכל קטגוריות החוסר אדממה חסר פי 2 מהממוצע, תוספות חסרות פי 2, חוסר לא מפורט פי 1.9, רול חסר פי 1.6 ורטבים חסרים פי 1.7.
זו אינה בעיית איכות אלא בעיית אריזה ויציאה — בקטגוריות האיכות (דגים לא לפי דרגת עשייה, אוכל קר) הסניף אינו חריג כלל.
זה מתחבר לשאר הממצאים שלו: 56 מתוך 115 ההזמנות שלא נענו, 45% מכלל הדחיות, והדירוג הנמוך בוולט (7.8).
נתניה — אדממה חסר פי 1.7הסניף הנוסף היחיד עם חריגה מובהקת, ובאותה קטגוריה בדיוק. גם כאן — תחנת היציאה.

מפחיתי הכנסה — ינואר עד יוני 2026

כל ההנחות, המבצעים והזיכויים שנרשמו בטאביט · ששה חודשים מלאים
מה הגרף מודד: סך מפחיתי ההכנסה בכל חודש, בשקלים כולל מע״מ. הקו מציג את אותו סכום כאחוז מהמחזור החודשי.

הסכום עלה ב-35% — והמחזור ב-32%

מ-₪64,061 בינואר ל-₪86,337 ביוני — עם שפל ₪52,858 בפברואר ושיא ₪107,883 במאי. הממוצע ₪77,068 בחודש — ₪0.9 מיליון בשנה.
כאחוז מהמחזור התמונה שונה: 1.10% בינואר מול 1.13% ביוני — כמעט ללא שינוי. הגידול בשקלים מוסבר כמעט כולו בגידול המחזור, שעלה ב-32% באותה תקופה (בעיקר פתיחת גבעתיים במרץ מול סגירת בת ים בפברואר). החריגה היחידה היא מאי — 1.40%, החודש היחיד שיוצא מהטווח 1.02%–1.13%.

הנחת מועדון היא המנוע

₪209,573 מתוך ₪462,404 בששה חודשים — 45% מכלל מפחיתי ההכנסה. וקפצה מ-₪22,183 בפברואר ל-₪63,829 במאי, פי 2.9 בשלושה חודשים.

מה לבדוק

מה השתנה במאי בהגדרות המועדון. זו קפיצה חדה מדי מכדי להיות התנהגות לקוחות, והיא נראית כמו שינוי הגדרה או השקת מבצע.
מה הטבלה מודדת: כל סיבת הפחתה, בכל חודש, בשקלים כולל מע״מ. מיון לפי הסך.

אשדוד — 26.7% מכל מפחיתי ההכנסה ברשת

מה הטבלה מודדת: סך מפחיתי ההכנסה בכל סניף בכל חודש, בשקלים כולל מע״מ. עמודת הממוצע מחושבת על חודשי הפעילות של כל סניף — בת ים פעל ינואר–פברואר ונסגר, גבעתיים נפתח במרץ. חלוקה בששה חודשים הייתה מציגה את שניהם נמוך מדי.

המספר שקופץ לעין

אשדוד: ₪20,553 בחודש בממוצע מתוך ₪77,068 ברשת — 26.7% מסך ההפחתות, בסניף שהוא 16.2% מהמחזור החצי-שנתי (₪5.55M מתוך ₪34.29M).
לשם השוואה: נתניה ₪13,113 גבעתיים ₪12,133 (על ארבעת החודשים שבהם נרשמו הפחתות), פתח תקווה ₪11,876 ורעננה ₪6,232 — הנמוך מבין שבעת הסניפים הפעילים. אשדוד נותן פי 1.6 מהסניף השני בתור ופי 3.3 מרעננה.

ההסבר אינו הגודל

אשדוד מחזיק 16.2% מהמחזור ו-26.7% ממפחיתי ההכנסה — יחס של 1.7. רעננה מחזיק 14.2% מהמחזור ו-8.1% מההפחתות — יחס של 0.6, ובעל סל האיסוף העצמי הגדול ברשת (₪226 — סל האיסוף העצמי, לא הסל הכללי של הסניף; כפול מכל סניף אחר, וכולל את ינואר–מרץ שבהם מכירות וולט של הסניף נרשמו כסכומים כלליים ולכן מנפחות כל ממוצע). סל גדול מייצר הנחות גדולות בשקלים, ולא אחוז גבוה יותר. הפער של אשדוד אינו מוסבר בגודל הסניף ולא בתמהיל הערוצים.

מה לעשות — שלושה צעדים

1 · להוציא דוח מפחיתי הכנסה של אשדוד לפי סיבה ולפי משמרת. הנתון קיים בטאביט ולוקח דקות. הנחת מועדון היא 45% מכלל ההפחתות ברשת — לבדוק קודם אם היא המנוע גם כאן.
אחראי: מנהל התפעול. מדד מעקב: ₪ הפחתות לחודש באשדוד.
2 · להשוות את הגדרות ההנחות וההרשאות של אשדוד מול רעננה. אם יש באשדוד הרשאה או מבצע שאינו קיים במקומות אחרים — זה יתגלה מיד.
אחראי: מנהל התפעול מול ספק הקופה.
3 · לקבוע תקרה חודשית לסניף. ירידה ליחס המחזור שלו (16.2% מ-₪77,068 = ₪12,485) חוסכת ₪6,838 בחודש ללא מע״מ — ₪82,051 בשנה (ההפחתות נרשמות כולל מע״מ; החיסכון כאן הומר לבסיס הדוח), ועדיין משאירה אותו מעל רעננה.
מדד מעקב: חלקו של אשדוד בסך ההפחתות, נמדד חודשית מול 16.2%.

לפי סניף וסיבה

מה הגרף מודד: הציר האנכי הוא שקלים ביוני. כל צבע הוא סיבת הנחה.

שלושה דגלים בבקרה

1 · אין מי שמאשר

ביוני נרשמו 1,313 פעולות ידניות, מהן 826 רשומות מערכת של פלטפורמות חיצוניות שהוחרגו מכל החישובים כאן. נותרות 487 פעולות אנושיות, ומהן 385 אושרו בידי מי שביקש אותן — 79%. ובדוח החריגות — 89% מהרשומות (5,156 מתוך 5,778) ללא שם מאשר כלל.
זה לא אומר שמישהו גנב. זה אומר שאין בקרה, ושאי-אפשר לדעת.

2 · ארוחות עובדים — הבעיה היא שלא מזינים אותן

נרשמו 80 ארוחות עובדים בלבד ביוני מול 1,896 ימי עבודה בפועל — כיסוי של 4.2%. לכל 100 ימי עבודה: גבעתיים 10, אשדוד 8, נתניה 4, פתח תקווה 2, רעננה 1, ראשון לציון ומודיעין אפס.
שני סניפים לא רשמו ולו ארוחת עובד אחת בחודש שלם, בעוד שעובדים אוכלים בכל הסניפים — כלומר קיימת צריכה שאינה נרשמת. המשמעות: ברישום הנוכחי אי אפשר להפריד ארוחות עובדים מפחת, והפחת המדווח בסניפים ללא רישום מוטה כלפי מטה. את הגובה בפועל תקבע רק ספירה.
בנוסף, ₪8,965 שנרשמו ב-54 מקרים הם ₪189 למקרה — סכום שאינו סביר לארוחת עובד בודדת ומעיד על רישום מרוכז של כמה ארוחות בפעולה אחת. הדגל האדום אינו הסכום אלא היעדר הרישום.

ארבעה מספרים, ארבע ספירות שונות — כדי שלא יתבלבלו: 80 — פעולות "ארוחת עובד" שנרשמו ביוני בקטגוריה הזאת בלבד. 54 — מתוכן אלה שנשא אותן סכום, ומהן נגזר ה-₪189 למקרה. 536 — כל פעולות ארוחות העובדים בששת החודשים, בכל הקטגוריות שמכילות אותן. ₪13,723 — הממוצע החודשי של אותן 536 פעולות, ו-₪8,965 הוא הסכום שנרשם ביוני לבדו.

3 · הזמנות החזר

102 מקרים ביוני, ₪7,701. נתניה 30 ואשדוד 22 — יחד מחצית מהמקרים ברשת.

מי מאשר לעצמו — הרשימה המלאה

כל מבקש פעולה בכל סניף שבו שם המאשר זהה לשם המבקש · יוני 2026
מה הוחרג מהטבלה — ולמה: רשומות מערכת של פלטפורמות חיצוניות (בקובץ הגולמי הן מופיעות תחת "TabitOrder"). אלה אינן אדם: טאביט יוצרת אותן להזמנות שהגיעו מוולט, מתן ביס ומסיבוס סודקסו, שבהן ההנחה חושבה כבר בצד של הפלטפורמה ונרשמה אוטומטית בקופה בלי שאיש נגע בה. 826 מתוך 1,313 הפעולות ביוני הן כאלה, ו-₪10,156 — וכולן הוסרו מהטבלה הזאת ומכל מספר שנגזר ממנה. מה שנשאר הוא 487 פעולות אנושיות בלבד. שים לב: ה-KPI «אישור עצמי» למעלה נבנה מלכתחילה משדה "מי ביקש", שבו רשומות המערכת אינן מופיעות כלל — ולכן הוא לא הושפע.
גם לא נכללים בטבלה: שלושה עובדי מטה בעלי הרשאת ביטולים ברשת. אישור עצמי מצדם הוא בתוקף התפקיד ולא כשל בקרה.
מה זה כן אומר ומה זה לא אומראישור עצמי של מנהל משמרת הוא נוהג לגיטימי לחלוטין — למנהל יש סמכות לתת הנחה, והמערכת רושמת אותו גם כמבקש וגם כמאשר. הבעיה איננה שמנהלים מאשרים לעצמם.
הבעיה היא ההיקף. מתוך 443 הפעולות שביצעו עובדי סניף (לאחר החרגת עובדי המטה), 341 אושרו בידי המבקש עצמו ו-102 בידי אדם אחר — כלומר נוהל האישור החיצוני קיים, ומופעל בכ-24% מהמקרים. השאר עוברים בלי בקרה נפרדת, ובדוח החריגות 89% מהרשומות (5,156 מתוך 5,778) חסרות שם מאשר לגמרי.
ההמלצה אינה חשד אלא נוהל: תקרה סכומית שמעליה נדרש אישור מנהל אזור, ודוח חודשי לכל סניף.
מה נבדקבדקתי את כל מבקשי הפעולה בכל שבעת הסניפים, לא רק את הגדולים, ולא כללתי עובדי מטה בעלי הרשאת ביטולים. יש 8 עובדי סניף שאישרו לעצמם, מ-83 מקרים (Tekle, פתח תקווה) ועד 3 מקרים. הדפוס מופיע בכל שבעת הסניפים — לא חריגה מקומית.

דוח החריגות המלא — 28,311 פעולות

ששה חודשים · כל הנחה, ביטול, זיכוי ופריט כללי בכל שבעת הסניפים
ערך החריגותממוצע חודשי על ששה חודשים · בערך מוחלט
פריט כללי ברעננהממוצע חודשי על ששה חודשים · 98% מהקטגוריה
ארוחות עובדיםממוצע לחודש · 536 פעולות בששה חודשים
אישור עצמיממוצע חודשי על ששה חודשים · מבקש ומאשר אותו אדם
קודם כול — המספר שמסביר את כל השאר. מתוך ₪1,661,076 החריגות בששת החודשים, ₪929,728 הם שורת "פריט כללי חיובי" ברעננה לבדה — 56%. זו אינה חריגה תפעולית אלא נוהג רישום: מכירות וולט הוזנו כסכום כללי במקום כפריטים. הנוהג היה בינואר (₪396,876) ובפברואר (₪487,576), קרס במרץ (₪45,192) ונפסק לחלוטין באפריל — ₪35, ₪52 ו-₪8 בשלושת החודשים האחרונים. לא, זה אינו קורה בכל חודש. ובשאר הסניפים הסעיף הזה זניח לגמרי: בין ₪0 ל-₪3,221 לחודש.
מה זה אומר על ה-KPI למעלה: ₪276,846 בחודש הם הממוצע החצי-שנתי כולל אותו נוהג. בלעדיו החריגות ברשת הן ₪121,891 בחודש — וזה המספר שמתאר את המצב מאפריל והלאה.
המקור: ששת קובצי "חריגות N.26" של טאביט, 28,311 שורות; הפילוח לפי העמודות "ארגון" ו"פעולה".

מה הטבלה מודדת: כל סוג פעולה חריגה, בערך מוחלט.
ממוצע — ₪ לפעולה. פעולה בממוצע גבוה עם מעט מופעים היא פעולה חריגה במהותה; פעולה בממוצע נמוך עם אלפי מופעים היא שגרה. הטבלה מציגה את שמונה סוגי הפעולות הגדולים — ₪269,249 מתוך ₪276,846 לחודש; היתרה, ₪7,597 מתפזרת על סוגי פעולות קטנים רבים.
מה הטבלה מודדת: ארוחות ושתיית עובדים לפי סניף, ששה חודשים.
זהו ערך שנרשם בקופה, ולא בהכרח כל מה שנצרך.

בדיקת הכיסוי

חשדתי שרעננה חסרה מכירות ברמת הפריט בגלל ה"פריט כללי". בדקתי, וזה לא נכון: הכיסוי שלה 87.3% — בדיוק החציון. הפריטים הכלליים שלה הם רישום מקביל, לא רישום חלופי.
אבל הבדיקה חשפה משהו אחר: גבעתיים עומדת על 55.2% — 32 אחוזים מתחת לכל השאר.

גבעתיים — 3.43 חודשי פעילות, לא ששה

גבעתיים נפתחה במרץ 2026. אין לה שום רכש בינואר ובפברואר, במרץ ₪93,577 בלבד — חודש חלקי — ורק מאפריל היא בקצב מלא. נבדק בכל מקור בנפרד וכולם מסכימים: חריגות, שכר ונוכחות, רכש וכרטסת ספק הדגים — כולם מתחילים במרץ. אין שום רשומה של גבעתיים לפני מרץ 2026, וכל מדד שלה בדוח השףמל לתקופת הפעילות בפועל — כשלושה חודשים וחצי מתוך ששה.
יחס הרכש שלה, השףמל לתקופת הפעילות, הוא 35.1% — הגבוה ברשת.
הפער בין הסניפים, על בסיס אחיד, הוא 4.4 אחוזים, וחמישה מהם בטווח של 1.6 אחוזים.
הרווחיות שלה ביוני, החודש היציב הראשון שלה, היא 6.98% — כמעט זהה לממוצע חצי-השנתי (7.0%). כלומר הפער מהרשת אינו רק תוצאה של הרצה ראשונית — הוא נשאר גם בחודש שבו הסניף כבר פעל במלואו.
גם הציון הגבוה שלה בסקרים — 92.9, הגבוה ברשת — נופל לאותה קטגוריה: סניף חדש עם צוות טרי, לא בהכרח מצוינות תפעולית.

וממצא נלווה — רעננה מזינה את וולט ידנית

₪929,728 מתוך ₪947,730 של "פריט כללי חיובי" הם ברעננה — 98%. 87 פעולות בממוצע ₪10,687 ושמות הפריטים אומרים הכל: "פריט כללי - וולט" חוזר שוב ושוב, לצד "מיילי הפקדה".
כלומר מכירות וולט בסניף רעננה נרשמו בינואר–מרץ כסכום כללי ולא כפריטים — ₪309,881 בחודש בממוצע בשלושת החודשים האלה, 35.9% ממחזור הסניף בינואר–מרץ. הנוהג פסק באפריל. בפברואר לבדו זה היה 66.7% מהמחזור של הסניף, ובינואר 44.0%; במרץ כבר 4.7%. ינואר ₪396,876 · פברואר ₪487,576 · מרץ ₪45,192 · אפריל ₪35 · מאי ₪52 · יוני ₪8. נוהג שהיה בתחילת השנה ונעלם לחלוטין מאפריל, כנראה עם השלמת האינטגרציה.

וזה משנה כל השוואה של רעננה לחודשים ינואר–מרץ — כולל מדד הפריטים-להזמנה, שיוצא נמוך מלאכותית כשהכנסות נרשמות כסכום ללא פריטים.

ארוחות עובדים — לא אחיד בין הסניפים

₪13,723 בחודש בסך הכל, אבל הפיזור חריג: אשדוד ₪37,762 וגבעתיים ₪21,426 בששה חודשים, מול רעננה ₪1,186 ופתח תקווה ₪1,208. פי שלושים.
זה כמעט בוודאי לא הבדל אמיתי בצריכה אלא הבדל ברישום. בסניפים שבהם המספר אפסי, ארוחות העובדים כנראה פשוט לא נרשמות — ואז הן נעלמות לתוך הפודקוסט.

ומה שלא נמצא

בדקתי אם יש פעולות ללא סיבה מתועדת. 1,137 פעולות בסך ₪1,118,468 אכן ללא סיבה — אבל כולן פריטים כלליים, שאין להם שדה סיבה מלכתחילה. אין כאן כשל בקרה. ההנחות והזיכויים הרגילים מתועדים בסיבה כמעט תמיד.

מפחיתי הכנסה — ששה חודשים, לא חודש אחד

₪462,404 · ₪77,068 לחודש · הדוח החודשי הראה ₪86,337 ביוני בלבד
מה הטבלה מודדת: כל שקל שיצא מהקופה בלי תמורה, לפי סיבה, בששה חודשים.
שלוש הסיבות הראשונות הן 80% מהסכום, וכולן הנחות מתוכננות ולא תקלות.
מה הטבלה מודדת: אותו סכום לפי סניף — שבעת הסניפים הפעילים. בת ים, שנסגר בפברואר, נרשמו לו ₪3,670 בלבד ואינו מוצג בטבלה. עמודת ₪ לחודש מחושבת על חודשי הדיווח של כל סניף — גבעתיים מחולק בארבעה חודשים (מרץ–יוני, מרץ חלקי), ולא ב-3.43 שבו מחולק המחזור שלו במקומות אחרים בדוח.
אשדוד ₪20,553 בחודש מול רעננה ₪6,232 — פי 3.3, ולא בגלל הבדל במחזור.
בסיס הנתונים: ייצוא הקופה מ-10.08, מאומת מול ייצוא מאוחר יותר (11.08) — ההפרש בינואר–מרץ הוא כ-₪13 אלף נטו מעדכוני הנחות מועדון רטרואקטיביים, אחוז אחד מהסדרה.

המגמה — עלייה של 35%

ינואר ₪64,061 · פברואר ₪52,858 · מרץ ₪78,155 · אפריל ₪73,109 · מאי ₪107,883 · יוני ₪86,337.
יוני גבוה ב-35% מינואר. נקודה אחת אינה מגמה — הסדרה כן. חלק מהעלייה מוסבר בפתיחת גבעתיים במרץ, אבל לא כולה.
מה הגרף מודד: הרכב ₪462,404 מפחיתי ההכנסה בששת החודשים לפי סיבה — אותה סדרה חודשית שמעליה, מוצלבת עם ההרכב.

מה מרכיב את הסכום

הנחת מועדון 45.3% · תוכנית נקודות 19.3% · ארוחות עובדים 14.8%. יחד 79.5%.
כלומר ארבע חמישיות ממפחיתי ההכנסה אינן תקלות אלא החלטות. תקלות אמיתיות — גורם זר באוכל, לא הוכן כהלכה, עיכוב חריג, לא טעים — הן יחד פחות מ-0.5%.
זה משנה את הכיוון: אין כאן בעיית איכות שדולפת כסף. יש כאן מבנה הטבות שנבנה בהחלטה. ומכיוון שניתוח המועדון מראה שעל כל ₪1 הנחה נוצרים ₪0.40 מכירות — זהו אותו כסף, מזווית שנייה.

ואשדוד שוב

₪20,553 בחודש, פי 3.3 מרעננה. ואשדוד היא גם הסניף עם הציון הנמוך ביותר בסקרים (81.5), עם ארוחות העובדים הגבוהות ביותר (₪37,762), ועם ההנחות הגבוהות ביותר במועדון (₪81,182) מול Lift של 2.74% בלבד.
ארבעה מדדים בלתי תלויים מצביעים על אותו סניף. זה הסניף שצריך ביקור, לא טבלה.

ומה שחייב להיאמר באותה נשימה: אשדוד הוא גם הסניף הרווחי ביותר ברשת (21.2%). ההמלצה כאן אינה "לתקן את אשדוד" אלא לברר מדוע דווקא שם ניתנות ההנחות — ואם יתברר שההנחות הן שמייצרות את התנועה שמייצרת את הרווח, התקרה מיותרת. הדוח עצמו מדד ש-₪1 הנחה מחזיר ₪0.40 מכירות, וחישוב התקרה למטה אינו מקזז את זה — ולכן ₪6,838 הם הגבול העליון של החיסכון ולא הצפי שלו. הצעד הראשון הוא הדוח לפי סיבה ומשמרת, לא ההגבלה.

מפחיתי הכנסה — סיבה מול סניף

₪ לחודש · ממוצע חודשי ינואר–יוני · לחיצה על כותרת עמודה ממיינת · סכום השורה שווה לעמודה החודשית בטבלת הסיבות למעלה
מה הטבלה מודדת: כמה שקלים כל סיבת הפחתה גרעה בכל סניף. הקריאה הנכונה היא לרוחב השורה — סיבה שמרוכזת בסניף אחד היא נוהל מקומי, וסיבה שמפוזרת שווה בכל הסניפים היא הגדרה ברמת הרשת.

הכלל היחיד שקובע אם באנדל שווה משהו

ארבעת הבאנדלים שבטאב הזה הם הצעה ל-סושי נובה — אף אחד מהם אינו קיים היום.
לקוח שקונה באנדל היה קונה משהו גם בלעדיו. לכן השאלה איננה "כמה הבאנדל מכניס" אלא "כמה הוא מכניס מעבר למה שאותו לקוח היה מכניס ממילא".
לכל באנדל יש שני סוגי קונים:
הקונה שמגדיל את הסל — התכוון להזמין פחות, ראה את הבאנדל והזמין יותר. ממנו הרשת מרוויחה.
הקונה שהיה קונה ממילא — התכוון להזמין בדיוק את מה שיש בבאנדל, ועכשיו מקבל את זה בהנחה. ממנו הרשת מפסידה.
שיעור הקניבליזציה המקסימלי הוא נקודת האיחוד: איזה אחוז מהקונים יכולים להיות מהסוג השני לפני שהבאנדל מתחיל להפסיד כסף. ככל שהמספר גבוה יותר — הבאנדל עמיד יותר.
הטעות שכמעט תמיד עושים"2 ארוחות ב-₪149 במקום ₪158" נשמע כמו מהלך שיווקי טוב. אבל אם הלקוח היה קונה שתי ארוחות בכל מקרה, התרומה יורדת מ-₪80.58 ל-₪75.33 — הפסד של ₪5.25 בכל עסקה כזו. באנדל שרק מוזיל צירוף קיים הוא הנחה בתחפושת.
ההיפך גם נכון: אותו באנדל, אצל לקוח שהתכוון להזמין ארוחה אחת, מוסיף ₪35.04. לכן הוא עדיין מהלך טוב — כל עוד כ-87% מהקונים הם מהסוג השני — קונים ממילא.
הערה על הלוגיקה של "2.21 פריטים להזמנה"אין לגזור מהסל הממוצע שבאנדל "הופך הזמנה של פריט אחד לשניים". הסל הממוצע כבר עומד על 2.21 פריטים, ולכן רוב ההזמנות אינן חד-פריטיות מלכתחילה. החישוב כאן אינו נשען על הסל הממוצע כלל — הוא נשען על הפרש התרומות בין שני סוגי הקונים, וזו מדידה שאינה תלויה בכמה פריטים יש בהזמנה טיפוסית.

ארבעת הבאנדלים המוצעים

הצעה ל-סושי נובה — לא קיימים היום · כל המחירים כוללים מע״מ · העלות והתרומה ללא מע״מ
הסבר לכל אחת מעשר העמודות:
1 · באנדל — שם ההמנה המוצעת.
2 · מה יש בפנים — הרכב מדויק. "ארוחה" כוללת רול, צד, שתייה ואריזה.
3 · עלות — סכום עלויות חומרי הגלם והאריזה של כל מה שנכנס לבאנדל, מפורק מעץ המוצר. ללא מע״מ.
4 · בנפרד — כמה הלקוח היה משלם על אותם פריטים בדיוק במחירי התפריט הרגילים. כולל מע״מ.
5 · נקודת איזון — המחיר שבו הבאנדל מכניס בדיוק כמו הסל הגדול שהלקוח היה קונה ממילא. מתחתיה כל קונה מהסוג השני הוא הפסד ודאי. כולל מע״מ.
6 · מחיר הבאנדל — המחיר המוצע בפועל, כולל מע״מ. נבחר תמיד מעל נקודת האיזון.
7 · חיסכון ללקוח — ההפרש בין המחיר בנפרד למחיר הבאנדל. זה מה שהלקוח רואה ובגללו הוא בוחר.
8 · מגדיל סל — כמה שקלי תרומה נוספים מגיעים מלקוח שהתכוון להזמין פחות ועבר לבאנדל. זהו הרווח של המהלך.
9 · קונה ממילא — כמה שקלי תרומה נגרעים מלקוח שהיה קונה את כל תכולת הבאנדל בכל מקרה ועכשיו מקבל הנחה. זהו ההפסד של המהלך.
10 · סף קניבליזציה — איזה אחוז מהקונים יכולים להיות מסוג "קונה ממילא" לפני שהבאנדל מפסיד כסף. מחושב כ: מגדיל סל ÷ (מגדיל סל + קונה ממילא). ככל שגבוה יותר — הבאנדל עמיד יותר.
שדרוג ארוחת יחיד הוא הבאנדל החלשסף הקניבליזציה שלו 46.5% בלבד — אם יותר מלקוח אחד מכל שניים היה מזמין תוספת ממילא, הבאנדל מפסיד. במחיר ₪95 הסף צונח ל-27% והבאנדל כבר אינו עמיד כלל. לכן המחיר שנקבע לו הוא ₪99 ולא פחות. שלושת הבאנדלים הקבוצתיים חזקים בהרבה משום שהם מכפילים את הסל ולא רק מוסיפים לו פריט אחד.

מה קורה כשמחליפים שתי מנות אדממה באחת גדולה

התיקון החשבונאי בבאנדלים הקבוצתיים
מה צריך לאשר לפני יישוםיש לאמת מול הרכש את המשקל בפועל שיוגש ואת מספר קיטי הרטבים שייכנסו לאריזה — אלה שני המשתנים היחידים בחישוב.

כמה זה שווה — לפי שיעור אימוץ

תוספת רווח חודשית · מתוך 33,164 הזמנות וולט בחודש · בהנחת קניבליזציה של 30%
איך המספרים חושבו: לכל שיעור אימוץ הכפלתי את מספר ההזמנות בשיעור, ואת התוצאה בתרומה נטו לעסקה. התרומה נטו היא 70% מהרווח שמגיע מלקוח שמגדיל סל, פחות 30% מההפסד שמגיע מלקוח שהיה קונה ממילא. ההנחה של 30% קניבליזציה היא הנחה שמרנית שלי ולא נתון מדוד — אין דרך למדוד אותה מראש, רק אחרי ההשקה.
חשוב: ארבעת הבאנדלים מתחרים זה בזה על אותם לקוחות. אין לחבר את כל השורות בשיעור אימוץ גבוה — בסימולציה שמרתי על 1% עד 3% לכל באנדל.
מה זה אומר בפועלשלושת הבאנדלים הקבוצתיים ב-3% אימוץ כל אחד שווים כ-₪66,880 בחודש, כלומר ₪802,560 בשנה. שדרוג היחיד מוסיף ₪2,865 בלבד — הוא כלול כי הוא מגדיל חשיפה, לא כי הוא מנוע רווח.

אילו תוספות נמכרות בפועל

כשהתוספת נמכרת בנפרד — מה הלקוח בוחר
מה הגרף מודד: חלוקת יחידות התוספות הנמכרות בנפרד. הציר האנכי הוא אחוז מסך יחידות התוספות.
הפער שמייצר את ההזדמנותבנפרד: טמפורה ירקות 30.6% וקריספי אצות 21.5%. בתוך הארוחה: 76.6% אדממה רגיל. הביקוש לגיוון קיים והתפריט אינו נותן לו ביטוי.

שדרוגי צד בתשלום

אין הנחה ואין קניבליזציה — החלפת פריט בתוספת מחיר
הטמפורה ירקות הוסר מרשימת השדרוגיםהוא הפריט היקר בתפריט (₪42) ואינו תחליף לאדממה אלא מנה בפני עצמה. שדרוג צד צריך להיות פריט שממלא את אותו תפקיד בצלחת — גיוזה בתוספת ₪8 או קריספי אצות בתוספת ₪14.
הרחבה בעלות זניחהאדממה בתיבול יוזו או תערובת תבלינים בתוספת ₪4 — עלות התיבול כ-₪0.60 והתרומה ₪2.79. משדרג את הפריט הפחות רווחי בתפריט בלי לגעת במחיר הארוחה ובלי להוסיף מלאי חדש.

העסקית המשפחתית — הפריט הגרוע בתפריט

פודקוסט 51.9% · 129 יחידות בחודש

איפה הכסף נעלם

קיט האריזות של העסקית המשפחתית עולה ₪9.69 — פי 3.2 מקיט ארוחה רגיל (₪3.02). מתוכו מגש גדול ומכסה ₪4.00, שש מדבקות ₪1.63 וסט מקלות, ג׳ינג׳ר ווסאבי ₪0.85 — ₪6.48 באריזה ובמיתוג בלבד.

והתמחור נמוך מדי

העסקית מיועדת ל-4 סועדים ונמכרת ב-₪149 — ₪37 לאדם, פחות ממחיר ארוחה בודדת. העלאה ל-₪169 עדיין משאירה ₪42 לאדם ומחזירה את הפודקוסט ל-45.7%.
חברי מועדון32,724מהם 13,045 פעילים (39.8%) · 6,477 הצטרפו בחצי השנה
פער גודל עסקה−16.3%−₪625,992 בששה חודשים, ללא מע״מ · עסקת חבר מועדון קטנה מעסקת לקוח מזדמן · מדד שונה מ-Lift המימושים של טאביט
עלות ההטבות₪275,561בששה חודשים, ללא מע״מ · 8.6% מהפדיון המזוהה
פדיון מזוהה9.3%₪3.2 מיליון ללא מע״מ · כעשירית מהמחזור מזוהה לחבר מועדון

פער גודל העסקה — ולמה המספר מדאיג

פער גודל העסקה הוא ההפרש בין העסקה הממוצעת של חבר מועדון (₪113) לזו של לקוח מזדמן (₪135). ברמת הרשת הוא ‎−16.3%: הרשת משלמת ₪275,561 (ללא מע״מ) בהטבות לקבוצה שמוציאה פחות בכל ביקור.
ובטבלת ההטבות מופיע "Lift" של ‎+5.47% — זה מדד אחר: תוספת המכירות סביב מימוש הטבה, כפי שטאביט מודדת אותה ברמת ההטבה. שני המדדים נכונים בו-זמנית: ההטבות מייצרות תוספת סביב המימוש, והעסקה הממוצעת של חבר עדיין קטנה משל מזדמן.

מה זה לא אומר

שהמועדון מפסיד. חבר מועדון מגיע 2.8 פעמים בממוצע, ואם התדירות גבוהה מזו של מזדמן הערך הכולל יכול להיות חיובי. המדד מודד גודל עסקה ולא ערך לקוח.

מה זה כן אומר

שהמועדון בצורתו הנוכחית מושך אנשים להוציא פחות, לא יותר. ההטבות מכוונות להנחה ולא להגדלת סל — וזה ניתן לתיקון, כי הנתונים מראים בדיוק אילו הטבות עושות מה.
מה חסר כדי להכריענתון אחד: תדירות ההגעה של לקוח מזדמן מול 2.8 של חבר מועדון. איתו אפשר לחשב ערך לקוח שנתי.
מה הגרף מודד: מספר חברי המועדון בסוף כל חודש. גידול יציב של כ-1,120 בחודש.
מה הגרף מודד: פילוח לפי גיל. 56% מתחת לגיל 30. 94% אישרו SMS ו-66% מייל — ערוץ פנייה ישיר לכמעט כל הבסיס.

כל הטבה בנפרד

10 הטבות · 22,517 מימושים · ₪275,561 הנחות (ללא מע״מ) בששה חודשים — פירוט לפי הטבה. נתוני המועדון נצברים רשתית וכוללים גם את בת ים (ינואר–פברואר) — חריגה מוצהרת מבסיס שבעת-הסניפים של הדוח
הסבר לעמודות: סטטוס — האם ההטבה רצה ביוני. חודשים פעילים — בכמה מששת החודשים היו מימושים. ₪ לחודש פעיל — ההנחה חלקי החודשים הפעילים ולא חלקי שישה. Lift — בכמה העסקה הממוצעת גבוהה או נמוכה מהרגילה. שורות מסומנות אינן פעילות.

מימושים לפי חודש

למה זה חשוב: בלי החתך החודשי אפשר להמליץ להפסיק הטבה שכבר הופסקה. "1+1 יום הסושי" רץ במאי בלבד ו"תוספת מעל הרול מתנה" במרץ בלבד. "1+2 על הארוחות" התחילה ביוני.
הטבה אחת פעילה שורפת כסף5% צבירת נקודות — 9,167 מימושים, ₪13,956 בחודש ללא מע״מ, Lift ‎−13%. ההטבה השנייה בגודלה, והמשתמשים בה מוציאים 13% פחות. ₪167,471 בשנה.
ושלוש שעובדות ואיש לא משתמש בהןקריספי אצות או טמפורה ירקות במתנה ‎+82% (138 מימושים) · טמפורה ירקות או קריספי אצות ‎+71% (450) · 1+2 על הארוחות ‎+54% (85). יחד 673 מימושים — 3.0% מהכל.
זה מאשר את ממצא עצי המוצר: הצד הוא המנוף, לא ההנחה.

מה הסקרים אומרים על הרווחיות

הצלבת ציון הסקר מול ביצועי הסניף · הנתונים המפורטים בכרטיס "סקרי הלקוחות" למטה
שים לב לתקופה: הסקרים מיולי–אוגוסט ואילו שאר הדוח מינואר–יוני. אין לקשר ביניהם ישירות.

הממצא שהכי קשה לעכל

הסניפים שהלקוחות הכי מרוצים מהם הם הפחות רווחיים — וההפך.
אשדוד מקבל את הציון הנמוך ברשת (81.5) ומייצר את הרווחיות הגבוהה (21.2%). גבעתיים מקבל את הציון הגבוה (92.9) ומייצר את הרווחיות הנמוכה (7.0%).

ההסבר הוא עומס, לא ניהול. סניף עמוס מוכר הרבה ומכסה את העלויות הקבועות שלו — אבל התור ארוך, ההמתנה גדולה והציון יורד. סניף שקט נותן שירות מצוין לכל לקוח, ופשוט אין מספיק לקוחות כדי לכסות את השכירות ואת השכר.
המסקנה המעשית: מה שחסר לגבעתיים אינו שירות טוב יותר — יש לו את הטוב ברשת. חסרים לו לקוחות.

וכמה זהירות לפני שמסתמכים על זה: המדידה נשענת על שישה סניפים (שבעה עם גבעתיים). בשישה — הקשר אינו מובהק סטטיסטית; בשבעה — כן. זהו כיוון שראוי לבדוק, לא ממצא מוכח. ובנוסף, הסקר נערך ביולי–אוגוסט והרווחיות היא ינואר–יוני — שתי תקופות שאינן חופפות.

אשדוד — ארבעה סימנים

הציון הנמוך, 19% מדירוגי וולט 1–2 כוכבים, ההזמנות ‎−12.7%, וחדירת המועדון הגבוהה (14.7%) שמתואמת שלילית עם הציון (‎−0.813).

"זמן" הוא הציון החלש

2.67 מתוך 5, כשכל שאר הממדים 3.4–3.6. ובמשלוחים 75.1 מול 89.4 באיסוף עצמי.

על מה מתלוננים

מה הגרף מודד: סיווג 69 ההערות החופשיות בציונים מתחת ל-60. הערה יכולה להיספר ביותר מקטגוריה אחת.
אישור חוצה-מערכות"חוסר בהזמנה" ראשון בשני המקורות — 29% מההערות בטאביט, 54% מהפיצויים בוולט. שתי מערכות, שני ערוצים, שתי תקופות. בקרת היציאה היא ההמלצה הבטוחה ביותר בדוח.

טבלת ההצלבות

מתאם אינו סיבתיות — ומספר התצפיות כאן קטן. ארבע מחמש ההצלבות נשענות על חמישה עד שבעה סניפים. עמודת "מובהק" מיישמת מבחן t ברמת 5%: שתיים מהן אינן עוברות אותו — "ציון סקר ↔ דירוג וולט" ו"חדירת מועדון ↔ ציון סקר". כלומר גם אם המספר נראה גדול, בחמש תצפיות הוא יכול להיווצר במקרה. אלה כיווני בדיקה, לא ממצאים.
שתי ההצלבות שכן עוברות הן "דירוג וולט ↔ הפסד בוולט" ו"ציון סקר ↔ רווחיות" (בשבעה סניפים). ההצלבה היחידה עם בסיס רחב באמת היא "מכירות ↔ שעות עבודה" — 40 תצפיות.

סקרי הלקוחות — 789 תשובות

9.7–9.8.2026 · ציון 0–100 ושישה מדדי משנה בסולם 1–4 · הסקר מוצג בקיוסק ובהזמנה העצמית
ציון ממוצע789 תשובות בשבעה סניפים
מתחת ל-70מהתשובות
פער בין סניפיםנקודות · גבעתיים מול אשדוד
משלוח מול איסוףנקודות פחות למשלוח
מה הטבלה מודדת: הציון הממוצע וששת מדדי המשנה בכל סניף.
ציון — 0 עד 100. שאר העמודות — 1 עד 4. זמן חסר בחלק מהסניפים משום שהשאלה לא הוצגה שם.
מה הטבלה מודדת: הממוצע של כל מדד ב-141 התשובות שציונן מתחת ל-70, מול כלל המדגם.
המדד שקורס הכי חזק הוא זה שמסביר את הציון הנמוך.

הממצא — המשלוח מקבל את הציון הנמוך, על 36 תשובות

איסוף עצמי 89.4 · הזמן ושב 86.9 · משלוח 75.1. פער של 14.3 נקודות בין המשלוח לאיסוף העצמי.
וכאן צריך לדייק, כי זה נראה כמו סתירה ואינו: הסקר מוצג בקיוסק ובמסך ההזמנה העצמית, ולכן רוב המשיבים הגיעו לסניף. לקוח שהזמין במשלוח כמעט אינו נחשף אליו — רק 36 מתוך 789 התשובות מדווחות על משלוח.
המשמעות: הציון 75.1 נשען על 36 תשובות — אינדיקציה, לא מדידה. מה שכן מחזק אותה: אותו כיוון עולה גם מנתוני וולט, שם החוסרים בהזמנה הם 54% מהפיצויים. שני מקורות שונים לגמרי, אותה תמונה.

מה קורס בציונים הנמוכים

ב-141 התשובות מתחת ל-70, "המלצה לחברים" צונח מ-3.44 ל-1.75 — הקריסה החדה מכל המדדים. "זמן" יורד ל-1.00 המוחלט.
כלומר: לקוח לא מרוצה אינו רק לא חוזר — הוא גם לא ממליץ. וההפרש הגדול ביותר הוא בזמן ההמתנה, לא בטעם.

מה שההערות החופשיות מוסיפות

94 הערות חופשיות בציונים מתחת ל-70 (מהן 69 מתחת ל-60). הדפוסים החוזרים: מנה חסרה בהזמנה, הזמנה שגויה (גבינה למי שביקש בלי, כולל לקוח שומר כשרות), צוות שרוצה לסגור מוקדם, ואיכות דגים יבש.
ושתי הראשונות מאמתות ממצא קיים: ניתוח הפיצויים בוולט מצא בדיוק את אותן שתי קטגוריות. שני מקורות בלתי תלויים — פלטפורמת המשלוחים והסקר בסניף — מצביעים על אותו כשל תפעולי.

ומה שאי אפשר להסיק

הסקר נגבה בקיוסק ובהזמנה עצמית בלבד. 560 מתוך 789 מהקיוסק. לקוח משלוח כמעט אינו מיוצג, ולכן ה-75.1 נשען על 36 תשובות בלבד.
והתקופה שונה מכל שאר הדוח — יולי–אוגוסט מול ינואר–יוני. אין להצליב אותה ישירות עם נתוני המכירות.

המועדון — כמה עולה וכמה מחזיר

10 סוגי הטבות · 22,517 מימושים · ינואר–יוני · מדוח מימוש ההטבות של טאביט · כל הסכומים ללא מע״מ
עלות ההטבותלחודש · הנחה שניתנה בפועל · ללא מע״מ
Lift מימושים משוקללמדוח ההטבות של טאביט · תוספת מכירות סביב מימוש · מדד שונה מפער גודל העסקה
על כל ₪1 הנחהמכירות נוספות שנוצרו
נטו לחודשתרומה מהתוספת פחות ההנחה
מה הטבלה מודדת: כל מימוש הטבה של חבר מועדון בששת החודשים.
מימושים — כמה פעמים מומשה הטבה. הנחה — ₪ שניתנו. עסקה — גודל העסקה הממוצעת שבה מומשה. הכנסות — סך המכירות באותן עסקאות. Lift — תוספת המכירות סביב מימוש ההטבה לעומת תקופה רגילה, כפי שטאביט מחשבת. זה מדד שונה מ"פער גודל העסקה" שבכרטיס הסמוך — שם משווים גודל עסקה ממוצע, כאן פעילות סביב מימוש.

המסקנה — ההנחה גדולה מהתוספת שהיא מייצרת

Lift חיובי אומר שהמועדון כן מייצר מכירה נוספת — הוא לא אומר שהיא מכסה את ההנחה. אלה אותם ₪, בשני שלבים:
שלב 1 — ההוצאה: ₪275,561 הנחות (ללא מע״מ) ניתנו בפועל בששה חודשים.
שלב 2 — התוספת: ה-Lift המשוקלל של 5.47% — תוספת המכירות סביב מימוש הטבה, כפי שטאביט מודדת אותה, ולא השוואת גודל עסקה — שווה ₪109,300 מכירות נוספות שהמועדון יצר.
שלב 3 — התרגום לרווח: מכירות אינן רווח. בתרומה של 64% אחרי מזון (מכירה בסניף, ללא עמלה), ₪109,300 המכירות הנוספות שוות רק כ-₪69,960 רווח בפועל.
שלב 4 — הפער: ₪69,960 רווח מהתוספת מול ₪275,561 שניתנו במזומן. נטו: מחיקה של כ-₪205,568 בששה חודשים, כ-₪34,232 בחודש. על כל ₪1 שניתן בהנחה חזרו ₪0.40 בלבד כמכירה נוספת — התוספת אמיתית, אבל קטנה מכדי לכסות את מה שניתן.

ובשלושה סניפים ה-Lift שלילי

מודיעין −7.08% · רעננה −2.84% · בת ים −38.38%. כלומר חבר מועדון בסניפים האלה מוציא פחות מלקוח מזדמן — ומקבל על זה הנחה. שם המועדון אינו רק לא משתלם, הוא פועל בכיוון ההפוך.
מנגד גבעתיים +24.52% ונתניה +14.29% מראים Lift אמיתי.

ולמה ההבדל — הנה מה שהנתונים כן אומרים.
ראשית, זה אינו קהל שונה. עסקת הלקוח המזדמן כמעט זהה בכל הסניפים: ₪96.3 עד ₪96.4, פער של פחות משקל. מה שמשתנה הוא גודל הסל של חבר המועדון — מ-₪89.5 במודיעין עד ₪121.7 בגבעתיים. המתאם בין ה-Lift לבין גודל סל החבר הוא 0.9997 — כלומר ה-Lift אינו מדד עצמאי, הוא אותו נתון בניסוח אחר.
השאלה האמיתית היא למה חבר המועדון קונה קטן במודיעין וגדול בגבעתיים. ההשערה שיש לה תמיכה בנתונים היא תמהיל ההטבה: תוכנית הנקודות היא אחוז הנחה שעובד על כל סל, כולל הזמנה של פריט בודד; הטבת הצד דורשת ארוחה. במודיעין תוכנית הנקודות היא 50% מהוצאות המועדון וברעננה 45% — שני הסניפים עם ה-Lift השלילי. בראשון לציון 19% ובגבעתיים 27%. המתאם בין חלקה של תוכנית הנקודות לבין ה-Lift הוא ‎−0.59 — כיוון נכון, אבל שבעה סניפים בלבד ולא מובהק.
איך מכריעים בזול: להוציא מטאביט דוח מימושים לפי סוג הטבה ולפי סניף. אם במודיעין וברעננה באמת מממשים בעיקר נקודות ובגבעתיים בעיקר את הטבת הצד — התשובה בידיים, וההמלצה היא לשנות את ההטבה שמוצעת בקופה ולא את התוכנית.
ובת ים יוצאת מהדיון: ‎−38.38% על 504 מימושים בחודשיים לפני הסגירה. מדגם קטן מדי מכדי ללמוד ממנו.

מה שאסור להסיק מזה

Lift אינו רווחיות. הוא משווה גודל עסקה, לא ערך לקוח לאורך זמן. חבר מועדון שחוזר פעמיים בחודש שווה יותר מלקוח מזדמן גדול אחד, וזה לא נמדד כאן.
ולא מדובר בביטול המועדון. 32,724 חברים ו-6,477 מצטרפים חדשים בששה חודשים הם נכס. מה שהנתונים אומרים הוא שמבנה ההטבה הנוכחי יקר מדי ביחס למה שהוא מזיז — ושיש שני סניפים שכבר עושים את זה נכון.

ספירות מלאי — הפער הגדול ביותר בדוח הזה

אין ספירות מלאי באף סניף · ושדה "פחת סוף יום" בטאביט רשום אפס בכל שמונת הסניפים, בכל ששת החודשים

מה אני יודע היום ומה אני לא

הפודקוסט התאורטי שמופיע בדוח (35.99% בלי שמן · 36.52% איתו) אינו מדידה — הוא חישוב. לקחתי את עצי המוצר, הכפלתי כל מתכון בכמות שנמכרה, וקיבלתי כמה חומר גלם היה אמור לצאת מהמלאי.
מה שקורה בפועל למזון בין הרגע שהוא נכנס לסניף לרגע שהוא יוצא בשקית אינו נמדד בשום מקום.

הסדר גודל — והחדשות הטובות

בענף מקובל לראות את הפודקוסט בפועל גבוה מהתאורטי — ההפרש הוא הפחת, הזריקות והמנות שמעל התקן — ופער של עד 2–3 אחוזים נחשב בריא.

אצל סושי נובה הכיוון הפוך: בפועל 34.78% מול תאורטי 36.52% — הרכש נמוך מהתאורטי ב-1.74 אחוזים. גודל הפער בטווח המקובל, אבל הסימן שלו אומר משהו אחר לגמרי: או שהרכש בחודש בודד קטן מהצריכה והמלאי נשחק, או שהמנות בפועל קטנות מהתקן שבעץ המוצר, או ששניהם. אף אחד משלושת ההסברים אינו נבדק כאן, וספירה אחת מכריעה ביניהם.
המשמעות: ברמת הרשת אין כאן הבטחה לכסף גדול. מה שהספירה כן מכריעה הוא ברמת הסניף — הקצוות (גבעתיים למעלה, פתח תקווה למטה), והפרדת פחת אמיתי מארוחות עובדים שאינן נרשמות.

למה השדה בטאביט ריק

בדוח החריגות יש שדה "פחת סוף יום" עם רישום כולל ובלי מע״מ. הוא רשום אפס בכל שמונת הסניפים ובכל ששת החודשים — 48 תאים נומינליים, ובפועל כ-38 חודשי פעילות אמיתיים (בת ים פעל שני חודשים, גבעתיים נפתח במרץ). אפס בכל אחד מהם.
לא ייתכן שמסעדת רולים לא זרקה דבר בחצי שנה. המשמעות: הכלי קיים ואיש אינו משתמש בו. וכל מה שנזרק, נשרף, נפל או נלקח — נספג בפודקוסט בלי שאיש רואה אותו.
הפריט שהכי חשוב לספור — ואינו חומר גלם המסעדה טוחנת דגים ומכינה קציצות מראש, שנשמרות לא מבושלות ומבושלות לפי הזמנה. הקציצות המוכנות הן מוצר ביניים, והן הנקודה שבה כל הפער מתגלה.
אם סופרים רק את הדגים הגולמי, לא רואים כמה קציצות יצאו ממנו. ההשוואה בין הדגים שנטחן למספר הקציצות שהתקבלו היא המדידה היחידה של משקל הנתח דג בפועל — וכל 5 גרם סטייה שווים ₪0.19 למנה על 45,970 מנות בחודש — מנות הספייסי טונה, הספיישל והספייסי סלמון רול שמשתמשות בנתח דג הזו. סך כל הרולים ברשת גדול מזה (89,469 יריעות אצות נרכשות בחודש, כולל הקליפורניה ויתר המנות).
זסטר תומכת בזה: המלאי במערכת כולל במפורש חומרי גלם, מוצרי ביניים ומוצרים מוכנים. הקציצות מוגדרות כמוצר ביניים בעץ המוצר ונספרות ביחידות.
למה זה לא רק "כמה כסף אבד" ספירת מלאי אינה תרגיל חשבונאי. היא מערכת ההתרעה היחידה שיש למסעדה על ארבעה דברים שאי אפשר לזהות אחרת:
1 · גניבה. לא בהכרח כסף מהקופה — דגים שיוצא מהדלת האחורית. בלי ספירה אין דרך לדעת.
2 · מנות גדולות מהתקן. טבח ששם 230 גרם במקום 200 מעלה את הפודקוסט ב-1.5% ואיש לא ירגיש, כי המכירות תקינות.
3 · טעויות קליטה. ספק שחייב על 100 ק״ג וסיפק 92. בלי ספירה משלמים על ההפרש חודש אחרי חודש.
4 · פחת אמיתי. מה נזרק, למה, ובאיזה סניף. זה הנתון שמאפשר לשנות הזמנות במקום להאשים.
הכלל שמנחה את כל השיטה למטהספירה שמפריעה לעבודת הסניף — לא תתבצע. אחרי שבועיים היא תהפוך למילוי טופס בלי לספור, וזה גרוע מלא לספור בכלל, כי אז יש מספר שסומכים עליו והוא שקרי.
לכן השיטה היא ספירה קטנה מאוד וקבועה מאוד, ולא ספירה גדולה ונדירה.

נוהל הספירה המוצע — חמישה פריטים ביום

כ-10 דקות בסוף משמרת · אותו אדם, אותה שעה, אותו טופס במערכת
איך נבנתה הרוטציה: הדגים נספר כל יום כי הוא שליש מעלות המזון ו-22,344 ק״ג בחודש — שקל אחד של סטייה בק״ג הוא ₪19,663. השתייה נספרת שבועית כי היא יקרה יחסית, קלה לספירה וקלה להיעלמות. שאר הקטגוריות — כולל פירות ים וקריספי/טמפורה ירקות בימי שלישי — מסתובבות על פני ימות השבוע, יום אחד לכל קטגוריה, כך שכל קטגוריה נספרת פעם בשבוע ואף יום אינו עמוס. זו אותה תדירות לכל הקטגוריות המתחלפות, לא טיפול מיוחד לפירות ים.
כלל 1 · אותו אדם, אותה שעההספירה נעשית בסוף משמרת הערב, לפני הסגירה, על ידי מנהל המשמרת. לא בזמן עומס ולא על ידי מי שמתפנה. אותה שעה בכל יום היא מה שהופך את ההשוואה בין ימים לאמינה.
כלל 2 · להעדיף יחידות על משקל, כשאפשרארגזים, שקיות ופחיות ולא קילוגרמים, בכל מקום שבו זה אפשרי. שקילה לוקחת זמן ומייצרת טעויות. אבל יש פריטים שאין דרך לספור אותם ביחידות — דגים טחון, ירקות בתפזורת ורטבים פתוחים — ושם שוקלים, ומקבלים שהמדידה פחות מדויקת. לדגים: מספר שקיות ואקום סגורות ועוד השקית הפתוחה בהערכה גסה. דיוק של 95% כל יום שווה יותר מדיוק של 100% פעם ברבעון.
כלל 3 · המספר נכנס למערכת מידלא על דף. נכנס לזסטר בסוף הספירה, מהטלפון, במקום שבו עומדים. כל דקה שעוברת בין הספירה לרישום היא הזדמנות לטעות ולשכחה.

איך זה עובד בזסטר

מבוסס על מאגר המידע של זסטר · הצעדים והמונחים הם כפי שהם מופיעים במערכת

מה המערכת נותנת

ספירה נעשית מהמחשב או מהאפליקציה. כל מוצר משויך למחסן, וזו יחידת הארגון של הספירה. אפשר לצאת ולחזור באמצע כל עוד הספירה לא נסגרה, ואפשר לחלק את הספירה בין כמה אנשים — כל אחד סופר את המחסן שלו.
באפליקציה יש שני קיצורים ששווים את כל ההפרש בזמן: סריקת ברקוד במקום חיפוש, וסינון לפי ספק — לוחצים "בחרו ספק לסינון" ומקבלים את כל הקטלוג שלו. ספירת דגים היא סינון לפי ספק הדגים ותו לא.

ההגדרה החד-פעמית — שני דברים

א · לחלק את הסניף למחסנים. מקרר דגים, מקרר חלב, מקפיא, מחסן יבש, בר. זו ההגדרה שקובעת את הרוטציה למטה, כי הספירה נעשית מחסן-מחסן.
ב · להגדיר את המוצרים כמוצרי מלאי ולקבוע לכל אחד יחידת ספירה. לא יחידת הרכש — אם הדגים נרכש בק״ג ומגיע בשקיות של 2 ק״ג, יחידת הספירה היא שקית.
למערכת יש גם מודול "בניית עץ מוצר", שמתממשק לקופה כדי להשוות הכנסות מול שימוש בחומרי גלם — עצי המוצר של סושי נובה כבר בנויים ומאומתים בסטייה של 0.018%, כך שאין כאן עבודה נוספת.

מה קורה אחרי הספירה

המערכת מפיקה דוח עם הכמויות ושווי המלאי בכסף, ומאפשרת להשוות את הכמויות לרכישות בניכוי המכירות. הפער הזה הוא כל הסיפור.
פער חד-פעמי הוא טעות ספירה. פער שחוזר באותו כיוון שלושה ימים ברציפות הוא ממצא — ואז מחפשים אם זו מנה, קליטה, זריקה או גניבה.
למה הדרגתיות: נוהל שמתחיל בכל הסניפים ובכל הפריטים נכשל תמיד. מתחילים בסניף אחד ובפריט אחד, מוכיחים שהנוהל שורד שלושה שבועות, ורק אז מרחיבים. סניף הפיילוט המומלץ הוא גבעתייםהקטן ביותר, ובעל הפודקוסט הגבוה ברשת (35.1%). אלה שתי הסיבות: היקף קטן שמאפשר לנוהל להתייצב, ופער שאם הוא קיים באמת — כאן הוא ייראה. (הציון הגבוה שלו בסקרים אינו נימוק: הדוח עצמו כותב שסניף חדש עם צוות טרי אינו בהכרח מצוינות תפעולית, ודירוג וולט של גבעתיים כלל לא נמסר.) אם נוהל לא שורד שם, הוא לא ישרוד בשום מקום.
מה למדוד כדי לדעת שהנוהל חישיעור הביצוע — כמה ימים בחודש הספירה בוצעה בפועל, לכל סניף. פחות מ-90% ונוהל מת. זה המדד היחיד שצריך לעקוב אחריו בחודשיים הראשונים — לא הפערים עצמם.

מה מקבלים אחרי חודשיים

1 · פודקוסט אמיתילא תאורטי מחושב אלא הצריכה בפועל, לכל סניף בנפרד. אז אפשר לדעת מה מסביר את השונות בין הסניפים — 4.4 עד 6.1 אחוזים בשלוש המדידות בפועל, מול 0.7 בלבד בעצי המוצר.
2 · פחת מכומת לפי סיבהכמה נזרק, מה נזרק, ובאיזה יום. זה מה שמאפשר לשנות כמויות הזמנה במקום לנחש.
3 · בקרה על הפער בין הזמנה לצריכההנפח מול הספק ידוע כבר היום מהחשבוניות, ולכן הוא אינו תלוי בספירה. מה שהספירה מוסיפה הוא הפער בין מה שנקנה לבין מה שנמכר — כלומר כמה מהדגים שהוזמן באמת הגיע לצלחת. זה הנתון שקובע אם ההזמנה גדולה מדי, לא המחיר.
ההמלצה בשורה אחתלהתחיל מחר, בגבעתיים, עם הדגים בלבד. חמש דקות בסוף משמרת, מספר אחד לזסטר. אחרי שלושה שבועות של ביצוע רצוף — להוסיף שתייה, ואז להרחיב לסניף שני. הפריט הראשון חשוב פחות מהעובדה שהנוהל שורד.

עקומת המכירות לפי שעה

מקור: דוח מכירות פריטים לפי תאריך ושעה · ינואר–יוני 2026 · ₪40.8 מיליון כולל מע״מ
מה הגרף מודד: הציר האופקי הוא שעת היום, האנכי הוא המכירות החודשיות הממוצעות ללא מע״מ באותה שעה בכל הרשת. האדום מסמן את שעת השיא, האפור הבהיר את שעות השפל.
חמש השעות שבהן כמעט אין מכירות (2:00, 6:00–9:00) הוסרו מהגרף לקריאות — הנתון המלא לכל השעות נמצא בטבלה למטה.

האם משתלם לסגור שעה מוקדם יותר — התשובה היא לא

זו הייתה השאלה הפתוחה בסימולטור. עכשיו יש עליה נתון ולא הנחה
הסבר לעמודות: פתיחה וסגירה — השעות שבהן נרשמות מכירות בפועל, ולא שעות התפריט. אובדן מסגירה מוקדמת — כמה מכירות ללא מע״מ נופלות אם הסניף ייסגר שעה אחת מוקדם יותר. תרומה שנפגעת — 46% מזה, מה שנשאר אחרי מזון ועמלת פלטפורמה בתמהיל הערוצים בפועל.

הפסד של ₪30,686 בחודש

קיצוץ שעה מכל משמרת שעוברת 10 שעות חוסך ₪75,710 בשכר. אבל השעה האחרונה של הרשת מייצרת ₪231,294 מכירות בחודש, ותרומה של ₪106,396.
ההפרש הוא ₪30,686 בחודש לרעת המהלך — ₪368,227 בשנה. זו תשובה חד-משמעית: אין לסגור מוקדם יותר.

פתיחה מאוחרת — כאן התשובה אינה סגורה

השעה הראשונה מייצרת ₪136,184 מכירות בחודש ותרומה של ₪62,644 — נמוכה ב-41% מתרומת השעה האחרונה. אם בכל זאת צריך לקצץ שעה, הבוקר זול פי 1.7 מהערב.

ומה שחסר כדי להכריע — במפורש. "חיסכון" כאן הוא שכר שלא ישולם אם הסניף ייפתח שעה מאוחר יותר: מספר העובדים שנמצאים בסניף באותה שעה, כפול עלות השעה הטעונה (₪65.79), כפול ימי הפעילות בחודש.
לצד הסגירה המספר הזה חושב: ₪75,710 בחודש — זה מה שנחסך אם כל משמרת שעוברת 10 שעות תתקצר בשעה בערב.
לצד הפתיחה הוא לא חושב, ולכן זו שאלה פתוחה: דוח הנוכחות נותן את השעות בפועל, אבל לא פוצח לפי שעת היום, ומצבת הפתיחה בבוקר קטנה מזו של הסגירה בערב — פחות אנשים, ולכן פחות שכר להיחסך.
למה זה מכריע: תרומת שעת הבוקר היא ₪62,644. אילו החיסכון בבוקר היה זהה לזה של הערב (₪75,710), המהלך היה מרוויח ₪13,066 בחודש. אבל אם מצבת הבוקר היא, למשל, שני שלישים מזו של הערב — החיסכון הוא ₪50,473 והמהלך מפסיד ₪12,170. הסימן של התוצאה תלוי כולו במספר שאין לנו.
איך סוגרים את זה: ספירה אחת של כמה עובדים נמצאים בסניף בשעה הראשונה, בכל אחד משבעת הסניפים. עבודה של שעה מול הסידור, ואז התשובה חד-משמעית.

מה כן עובד

לא לקצר את היום — לשנות את הצורה שלו. הטבלה למטה מראה שהערב מייצר פי 1.58 מהפריסה האחידה והשפל אחר הצהריים 0.74 בלבד. העברת עובד משעתיים בשפל לשעתיים בערב אינה עולה שקל.

האם יש סניף שכדאי לסגור ליום שלם

המבחן: התרומה מאותו יום מול עלות כוח האדם שלו · שכר דירה, ארנונה וחשמל בסיסי אינם נחסכים מסגירת יום
איך חושב: מכירות היום נלקחו מדוח המשלוחים והאיסוף לפי תאריך אמיתי, ומהן חושבה תרומה של 46%. עלות כוח האדם הוערכה לפי שעות הסניף ביוני מוכפלות בחלקו של אותו יום בשבוע במחזור, בתעריף טעון ממוצע של ₪65.79 — תעריף אחיד לכל הימים, ללא הבחנה לתוספת שישי-ערב/שבת. "נטו מסגירה" שלילי = הסגירה מפסידה כסף.
בנתניה, שם היום הנבדק הוא יום שישי, סגירה עשויה לחסוך גם תשלום שעות נוספות/תעריף שבת אם המשמרת חופפת לכניסת השבת — מרכיב שהתעריף האחיד אינו מפריד, ושעשוי לצמצם את הפער של ₪3,662. בשאר הסניפים היום הנבדק הוא ראשון או שני, שאינם כרוכים בתעריף שבת.

אין יום שכדאי לסגור בו את אחד הסניפים

המקרה הקרוב ביותר הוא גבעתיים ביום שני: מכירות ₪11,812 תרומה ₪5,434 עלות כוח אדם ₪4,626. סגירה תפסיד ₪918. וזה הסניף הקטן ביותר ביום החלש ביותר שלו.
בכל שאר הצירופים הפער גדול בהרבה — בפתח תקווה ביום ראשון, היום החלש שלו, סגירה תפסיד ₪7,396.

למה זה כך

תרומה שולית של 46% על מחזור יומי של ₪11,440–₪25,520 היא ₪5,280–₪11,880. עלות כוח האדם ליום היא ₪3,696–₪4,664. גם ביום החלש ביותר, המכירות מכסות את כוח האדם פי 1.2 עד פי 2.6.

מה כן אפשר לעשות ביום החלש

לא לסגור, אלא לצמצם צוות. יום ראשון הוא היום החלש בששה מתוך שבעה סניפים — 11.1%–12.0% מהשבוע מול 18.2%–23.5% בשבת. פער של פי 1.7. אם הצוות ביום ראשון זהה לצוות בשבת, זה בזבוז ישיר.
הבדיקה המעשית: לקחת את סידור העבודה של יום ראשון ושל שבת באותו סניף ולהשוות. אם מספר האנשים דומה, יש כאן חיסכון שאינו דורש שום שינוי אחר.

כל סניף הוא עסק אחר

חלק כל שעה ממכירות הסניף · האדום מסמן את שעת השיא של אותו סניף
רעננה אינו סניף מסעדה — הוא עסק לילה11.81% ממכירותיו נעשות ב-23:00 ועוד 3.93% אחרי חצות — כמעט שישית מהמחזור אחרי 23:00, כשבשאר הסניפים מדובר ב-2.5%–3.8%. הסניף פעיל עד אחרי 1 בלילה.
המשמעות התפעולית: עלות העבודה של 19.6% ושיעור השעות הנוספות של 42.4% הם תוצאה של שעות פתיחה ארוכות יותר. יש להשוות את רעננה לעצמו לאורך זמן, לא לממוצע הרשת.
מה לעשות: לבנות לו יעד עלות עבודה נפרד — 19.6% הוא היעד הנכון עבורו.
ומאיפה בא ה-14%–16% לשאר: זה אינו יעד שהומצא — זה הטווח שבו ארבעה מתוך שבעת הסניפים כבר עומדים בחודש השכר המלא שנמדד: פתח תקווה 14.3%, מודיעין 14.5%, אשדוד 14.7%, נתניה 16.3%. מולם ראשון לציון 19.2%, רעננה 19.6% וגבעתיים 20.6%. הבסיס: דוחות השעות של חודש השכר המלא, ולכן ממוצע הרשת כאן 16.6% ולא 19.0% שבמבנה העלויות החצי-שנתי — שני בסיסים, ואין לערבב ביניהם. אחראי: ההנהלה · מדד: % עלות עבודה חודשי לכל סניף מול היעד שלו · מדד לכשלון: סניף שיורד ליעד ובמקביל זמן ההכנה שלו עולה או שיעור הסגירה גדל.
בת ים — נסגר ב-26/02/2026הסניף פעל בינואר ובפברואר בלבד: ₪96,012 ב-21 ימי פעילות בינואר ו-₪89,815 ב-20 ימים בפברואר, כ-₪4,488 ליום. המכירה המשמעותית האחרונה ב-26/02, ואחריה שלושה ימים בודדים ב-08–10/03 בסכומים זניחים (₪975–₪1,559) שנראים כסגירה מבוקרת.
פורמט צהריים מובהק: 47.3% מהמכירות ב-12:00 ועוד 27.8% ב-13:00, פעילות 11:00–15:00. הסניף אינו מוגדר בזסטר, מה שתואם את סגירתו.
כל נתוני הרשת בדוח מתייחסים לשבעת הסניפים הפעילים.
שאר ששת הסניפים כמעט זהיםשיא ב-20:00 עם 12.2%–14.8%, שיא משני ב-13:00, ושפל ב-16:00. הדמיון הזה אומר שאפשר לבנות תבנית סידור עבודה אחת ולהתאים אותה מקומית, במקום שכל מנהל ימציא סידור.

איסוף עצמי — התמונה המלאה

מקור: דוח משלוחים ואיסוף עצמי, ללא ישיבה בסניף · ינואר–יוני 2026
מה הטבלה מודדת: חלוקת המכירות בכל ערוץ בין איסוף עצמי למשלוח, ב-6 חודשים כולל מע״מ. "כולל" הן שורות שבהן טאביט לא סיווגה את סוג השירות.

איסוף עצמי הוא 19% מהנפח

₪6.4 מיליון בששה חודשים — 19% מכל המכירות שאינן ישיבה בסניף. זהו נתח משמעותי בהרבה ממה שנהוג להניח בענף.

אבל הפילוח משנה את המהלך לגמרי

בקיוסק 94% איסוף עצמי, בהזמנה עצמית באתר 85% — כלומר האיסוף העצמי הקיים הוא פשוט אנשים שמגיעים לסניף. בוולט האיסוף העצמי הוא 3.8% בלבד — כך בנתוני טאביט לחצי השנה; בחשבוניות מאי של ארבעה סניפים הוא 3.1%.
לכן המהלך הנכון אינו "להעביר לקוחות וולט לאיסוף עצמי בוולט" — הוא להעביר לקוחות וולט להזמנה ישירה באתר, שם אין עמלה כלל. ההזמנה העצמית באתר עומדת היום על ₪348K בחודש, 5.4% מהמחזור.

ורעננה כבר עושה את זה

30% מנפח רעננה הוא איסוף עצמי, בסל איסוף עצמי ממוצע של ₪226 — כפול מכל סניף אחר. סייג: הסל הזה מחושב על ינואר–יוני, וכולל את ינואר–מרץ שבהם מכירות וולט של הסניף נרשמו כסכומים כלליים ולא כפריטים — מה שמנפח את הסל כלפי מעלה. הנתח (30%) אינו מושפע. פתח תקווה, הגדול ברשת, עומד על 14% בלבד. הפער בין 14% ל-30% הוא ההזדמנות, והוא מוכח בתוך הרשת עצמה.

כמה שווה כל אחוז שעובר לאיסוף עצמי

בחשבוניות מתגלה שעמלת האיסוף העצמי בוולט היא 10% ולא 24%
איך לקרוא: כל שורה היא הזמנה של ₪100 כולל מע״מ באותו ערוץ. "תרומה" = מה שנשאר אחרי מזון ועמלה, ללא מע״מ. "פער" = כמה יותר מהתרומה במשלוח וולט.

13 אחוזי עמלה — אבל אי אפשר להזיז לקוח לשם

לקוח שמזמין בוולט ואוסף בעצמו עולה לרשת 10% במקום 24%. היום 3.1% בלבד ממכירות וולט הן איסוף עצמי (מחשבוניות מאי בארבעה סניפים; בטאביט לחצי השנה 3.8%), וכל אחוז שעובר שווה כ-₪4,752 תרומה בחודש.
אבל אין בוולט מנגנון להעביר לקוח לאיסוף עצמי. המחיר בפלטפורמה אחיד למשלוח ולאיסוף, ואין אפשרות להגדיר הנחה או תמריץ שיחולו רק על איסוף. מי שבוחר לאסוף עושה את זה מסיבותיו, והרשת אינה יכולה להשפיע על כך מתוך האפליקציה.
לכן המספר הזה אינו יעד ואינו נכלל בשום סיכום. הוא מוצג כדי לכמת מה שווה כל אחוז שכן זז מעצמו — למשל אם וולט תשנה מדיניות, או אם סניף יעבור למיקום שנוח לאסוף ממנו.

מה כן אפשר לעשות — וזה מהלך אחר לגמרי

הערוץ שבו העמלה היא אפס הוא הזמנה ישירה מהרשת. אליו כן אפשר להביא לקוח, אבל לא מתוך וולט — מתוך השקית.
פלייר בכל הזמנה עם הצעה שתקפה רק בהזמנה ישירה: הנחה, פריט חינם, או צבירת נקודות במועדון. הלקוח כבר קנה, כבר מכיר את המוצר, והוא מחזיק את הפלייר ביד ברגע שהוא הכי מרוצה.
הכלכלה כאן שונה בסדר גודל: הזמנה שעוברת מוולט לערוץ ישיר חוסכת את מלוא ה-24%, לא 13%. הנחה של 10% בפלייר עדיין משאירה 13 אחוזי עמלה בכיס.
הניסוח קובע אם המהלך שקט או בולט. פלייר שכותרתו "10% הנחה בהזמנה ישירה" הוא הודעה גלויה שהרשת מנסה להזיז לקוחות מוולט — בדיוק מה שאין סיבה לחשוף. פלייר שכותרתו מנה חדשה, טעם עונתי או מבצע קונקרטי, ושבתוכו (לא בכותרת) מופיעה ההטבה על הזמנה ישירה, משיג את אותה תוצאה בלי לשים שלט. את הניסוח המדויק נכין בשלב הביצוע — הכיוון כאן הוא שהמסר הראשי תמיד יהיה על המוצר, וההטבה על הערוץ תהיה הפרט השני, לא הראשון.

מה שאי אפשר להבטיח

שיעור ההמרה של פלייר אינו ידוע לנו ואין לו תקדים בנתונים. לכן אין כאן מספר, ואין הכללה בסיכומים. זה מהלך שנמדד אחרי שמריצים אותו — קוד קופון ייעודי בפלייר, וספירה של כמה מומשו.
ימי עבודה מעל 12 שעות34.7%3,526 מתוך 10,162 · מדוח הנוכחות היומי, ינואר–יוני
פרמיית השעות הנוספות₪1.82Mבשנה · התוספת שמעל התעריף הרגיל בלבד
עלות מעסיק לשעה₪65.79₪59.61 ברוטו × 1.1037 · מדוד בדוח התמחיר
חשיפה פתוחה₪2.99M–₪5.28M143 עובדים חורגים (138 עם ימי 12+ שעות · ועוד 5 שחריגתם היחידה היא היעדר מנוחה שבועית; 67 העובדים עם רצף 7 ימים נמנים בתוך הקבוצות האלה) × עיצום של ₪21,173–₪37,048 להפרה לפי חלק ב׳/ג׳ לחוק להגברת האכיפה (סכומי 2026) — סדר גודל; הסיווג טעון חוות דעת משפטית

מה עולה באמת עובד למעסיק

מקור: דוחות "תמחיר מפורט" מרץ–יוני 2026 · הזהות החשבונאית נסגרת ב-100% מ-484 השורות

ההעמסה היא 10.37%

ביוני: ברוטו ₪1,068,118 → עלות מעסיק ₪1,178,842. שלושה רכיבים בלבד, וכולם מופיעים ומחושבים בתלושים.

אימות חיצוני: השכר הישיר ברווח והפסד ביוני הוא ₪1,130,509 מול עלות מעסיק ₪1,178,842 בתמחיר. בניכוי המטה (₪133,848) נשאר פער של כ-₪98 אלף — קרוב מאוד לעלות קבלני כוח האדם (₪84,625). בהנחה שהקבלנים נכללים בשורת השכר ברווח והפסד, ההתאמה נסגרת עד ₪890 — ההנחה ממתינה לאישור הנהלת החשבונות. אחראי: מנהלת החשבונות · מדד: מכתב סיווג של סעיף הקבלנים.

עלות שעה

₪59.61 ברוטו × 1.1037 = ₪65.79 לשעה. זה המספר לכל חישוב סידור עבודה בדוח.
הסבר לעמודות: % נוספות = חלק השעות הנוספות מכלל שעות הסניף. פרמיית נוספות = כמה עולה התוספת שמעל התעריף הרגיל. ריכוז 3 גדולים = איזה אחוז משעות הסניף מבוצע בידי שלושת העובדים הגדולים. מכירות לשעה = מדד הפריון.

פרמיית השעות הנוספות — והמנוף שמסתתר בה

מה הגרף מודד: אחוז השעות הנוספות מכלל שעות הסניף ביוני. קו הייחוס הוא ממוצע הרשת (34.4%).
מה הטבלה מודדת: כמה נחסך אם חלק מהשעות הנוספות יעברו לעובדים נוספים בתעריף רגיל. השעות אינן מתבטלות — רק התעריף משתנה.

₪137,725 בחודש רק על הפרמיה

ביוני שולם על 21,697 שעות משוקללות מול 18,641 שעות שבוצעו. ההפרש — 3,056 שעות — הוא הפרמיה. ₪137,725 × 12 הם ₪1.7 מיליון בברוטו; בעלות מעסיק, אחרי ההעמסה של 10.37% שנמדדה בדוחות התמחיר, זה ₪1.8 מיליון בשנה — 13.4% מעלות השכר הישיר של הרשת (₪1.13M לחודש, בלי קבלני משנה). הפרמיה הממוצעת לשעת-פרמיה היא ₪51.2 — נמוכה מעלות השעה הממוצעת (₪59.61 ברוטו), כי היא רק התוספת שמעל התעריף הרגיל.

והמנוף: המדרגה נקבעת לפי היום, לא לפי החודש

עובד שעושה 12 שעות ביום מקבל 8 רגילות + 2 ב-125% + 2 ב-150%. אותו עובד ב-10 שעות ביום על יותר ימים מקבל 8 + 2 ב-125% ואפס ב-150%. אותן שעות, אותו שכר לעובד, עלות אחרת לעסק.
פריסה אחידה שווה ₪487,870 בשנה ונוגעת ל-90 מתוך 124 העובדים שנכללו בסימולטור (העובדים השעתיים עם דוח נוכחות מלא ביוני) — בלי לגייס אף אחד ובלי לקצץ לאיש.

ולמה הוא לא נספר בדלתא. יש שתי דרכים להוריד את אותה פרמיה של ₪1.8 מיליון:
דרך א׳ — לגייס עובדים. חלק מהשעות עוברות לעובד חדש בתעריף רגיל. חוסך ₪273,599 בשנה. זה מה שנספר בדלתא.
דרך ב׳ — לפרוס אחרת את אותם עובדים. אותן שעות, פרוסות על יותר ימים, יורדות מדרגת ה-150% ל-125%. חוסך ₪487,870 בשנה, בלי לגייס איש.
אי אפשר לקבל את שתיהן. שתיהן מורידות את אותה פרמיה — מי שכבר העביר שעות לעובד חדש, אין לו מה לפרוס. הדלתא סופרת את הנמוכה מבין השתיים, כדי לא להבטיח יותר ממה שאפשר.
אותו מהלך פותר גם את החשיפה המשפטיתעובד שעושה 14 שעות ביום מייצר שני דברים באותה נשימה: פרמיה יקרה (השעות ב-150%) וחריגה מתקרת 12 השעות שהחוק קובע.
לכן פריסה של אותן שעות על יותר ימים מטפלת בשניהם בבת אחת — היא מורידה את העלות וגם מחזירה את היום לתוך התקרה. אין כאן בחירה בין לחסוך לבין לעמוד בחוק.

חשיפה בהעסקת עובדים

מדוח הנוכחות היומי: 10,162 ימי עבודה, 207 עובדים, ינואר–יוני · המספרים הם סדרי גודל ולא תחזית
הכסף משולם נכון. ההעסקה עצמה חורגת, ובהיקף רחב. אין חוב שכר רטרואקטיבי — יש דפוס סידור עבודה שנוגע ל-138 מתוך 207 העובדים.
הנתון היומי שינה את סדר הגודל: חישוב לפי ממוצע חודשי הראה 18 חורגים; דוח הנוכחות מראה 138. עובד שעושה 16 שעות בשני ו-6 בשלישי מציג ממוצע של 11 ונראה תקין — והחוק מודד יום, לא ממוצע.
ההיתר — אין צורך באישור מיוחד שתי מגבלות שונות, ולא סתירה ביניהן.
המגבלה היומית — 12 שעות, וזו תקרה מוחלטת. 8 שעות רגילות ועוד עד 4 נוספות. אין היתר שמרים אותה.
המגבלה השבועית — כאן ההיתר עוזר. במשק הרגיל מותרות 12 שעות נוספות בשבוע בלבד. היתר כללי להעבדה בבתי אירוח, שחל אוטומטית על כל בית אוכל ואינו דורש אישור, מסיר את התקרה השבועית הזאת: מאז 12.01.2016 מותרות 4 שעות נוספות בכל יום חול ו-3 בערב המנוחה השבועית, וגם העסקה במנוחה השבועית עצמה. (לפני 2016 המסעדות היו מוגבלות ל-10 שעות ביום בלבד; ההיתר הוא שהשווה אותן לשאר המשק.)
כלומר: 12 שעות ביום זה הגג — וההיתר מאפשר להגיע אליו כמעט בכל יום בשבוע, במקום פעמיים-שלוש.
ומה שההיתר לא נוגע בו: 8 שעות מנוחה בין ימי עבודה ו-מנוחה שבועית של 36 שעות. שתי אלה, יחד עם תקרת 12 השעות ליום, הן שלוש התקרות שהניתוח כאן בודק — וכולן מוחלטות.
מה הטבלה מודדת: חלוקת 10,162 ימי העבודה לפי אורך היום בפועל.
1 · יום עבודה מעל 12 שעות138 עובדים · 3,526 ימים · 34.7% מכלל הימים. 241 ימים מעל 16 שעות, והיום הארוך 19.7 שעות.
2 · פחות מ-8 שעות מנוחה בין ימים186 מקרים אצל 24 עובדים. המינימום שנמדד: אפס. הפרה שלא ניתן היה לראות בלי דוח הנוכחות.
3 · 7 ימים רצופים ללא מנוחה67 עובדים ב-185 אירועים. הרצף הארוך: 79 ימים רצופים בגבעתיים, ועוד אחד של 71.
ההסתייגות שצריך לומר לפני שמישהו אחר יאמר אותה: כל הסעיף נשען על דוח הנוכחות בלבד. "מנוחה של אפס שעות" ו"יום של 19.7 שעות" יכולים לתאר עובד שלא החתים יציאה, ולא שעת עבודה בפועל. ההפרדה בין השניים מחייבת הצלבה מול סידור העבודה, ואין בנתונים סידור. מה שכן ניתן לומר: בביקורת מוצג מה שרשום בדוח הנוכחות — כך שגם אם זו טעות החתמה, היא חשיפה עד שתתוקן ברישום. זו גם הסיבה שהמהלך הראשון בסעיף הוא נוהל החתמה, ולא שינוי בסידור.
מה הטבלה מודדת: העובדים עם מספר ימי החריגה הגבוה ביותר. מיועדת לתיקון סידור העבודה ולא כטענה נגד העובדים.
מה הטבלה מודדת: הרצף הארוך ביותר של ימי עבודה ברציפות לכל עובד.

מיפוי הסיכונים

הסבר לעמודות: היקף — כמה עובדים או כמה כסף. ראיה — המסמך שממנו זה עולה, כלומר מה יראה מי שיבדוק. חומרה — שילוב של ודאות ההפרה וגובה הסנקציה.

תרחישים

איך נבנו הטווחים: העיצום המינהלי לשנת 2026 בגין הפרות באופן ההעסקה הוא ₪21,173–₪37,048 לכל הפרה כפול מספר העובדים, לפי סיווג ההפרה בחוק להגברת האכיפה; הסיווג המדויק וגובה פיצויים לדוגמה טעונים חוות דעת משפטית. לא כלולים: הוצאות משפט, ופגיעה אפשרית בהיתר העסקת עובדים זרים.

איפה היתרון שלנו

עשרה דברים שנעשים נכון · אלה קווי ההגנה בכל הליך
למה זה חשוב לא פחות מהחשיפה שלוש עילות תביעה נפוצות — שכר מתחת למינימום, אי-תשלום שעות נוספות, וניכויים אסורים — בשלושתן סושי נובה חסינה, וניתן להוכיח זאת מהתלוש עצמו. המשמעות הכספית של החסינות הזו טעונה חוות דעת משפטית.

מה עושים — לפי סדר עדיפות

סדר העדיפות לפי יחס השפעה לעלות. שלוש הפעולות הראשונות עולות כמעט אפס.

שכר נטו מול ברוטו

איך אפשר לדעת

לתלוש אין שדה שאומר "ההסכם בנטו". אבל יש טביעת אצבע: מה שסוכם נשאר עגול ויציב, והצד השני זז כדי לפצות.

עובדי הסניפים — ברוטו

95% מהתעריפים השעתיים הם שקל שלם, מרוכזים ב-12 ערכים (₪33–₪65), ו-83% מהעובדים באותו תעריף לאורך כל ששת החודשים. רק 2.4% מגיעים לנטו עגול.

שני חריגים בסניפים

עובד באשדוד (נטו ₪12,434 מקדם 1.537) ועובד בגבעתיים (₪6,160 מקדם 1.317). המס שהעסק סופג עבורם: ₪4,869 בחודש · ₪58,428 בשנה.

ומנגנון שלישי — שעות נוספות גלובליות

בתלוש מנהל סניף מופיע רכיב "ש.נ גלובליות": ₪2,728 ב-125% ו-₪1,162 ב-150%, סכום קבוע מדי חודש. בתעריף המוצהר ₪88.54 זה שקול ל-37.9 שעות נוספות בחודש. החציון באשדוד הוא 35.4 שעות.
הסבר לעמודות: מס שהעסק סופג = ההפרש בין הברוטו לנטו. מקדם גילום = כמה עולה לעסק כל שקל שהעובד לוקח הביתה, כולל עלות מעסיק.

בדיקת תלושי שכר

שלושה עובדים זרים (יולי 2026) ושלושה ישראלים (יוני 2026)
מה תקין בכל התלושים שכר שעתי ₪40–₪88 מול מינימום ענפי של ₪40; שעות נוספות מפורקות ל-125%, 150%, 175% ו-200%; שעות שבת ב-150%; אין ניכויי דיור, ביטוח רפואי או ניכויים גורפים; חופשה ומחלה נצברות ומוצגות עם יתרות; שווי ארוחות ₪18 ליום נזקף כהטבה חייבת במס ולא מנוכה מהנטו.
אצל הישראלים שורת הפיצויים מלאה (₪851 ₪415) — כלומר ההבדל מול העובדים הזרים הוא הבדל בין הסדרים ולא כשל מערכתי.
נקודה לתשומת לב
עובד שאינו יהודי רשאי לבחור את יום המנוחה השבועי שלו. סיווג שעות השבת בתלושים מניח שהיום הוא שבת. אם עובד בחר יום ראשון, הסיווג אינו תואם בשני הכיוונים. נדרש אישור בכתב מכל עובד.
סייג: בדיקת סדר גודל לאיתור בעיות ולא חוות דעת. שכר המינימום ותקרות הניכוי מתעדכנים כמה פעמים בשנה, וכל מסקנה עם השלכה כספית טעונה אימות מול חשב שכר.

סימולטור סידור עבודה

שנה את הפרמטרים והמספרים למטה מתעדכנים · החישוב רץ על 124 העובדים בפועל, עובד-עובד
0
כמה שעות לחתוך מכל משמרת שעוברת את הסף. השעה הנחתכת נלקחת מהמדרגה היקרה ביותר של אותו עובד.
10
רק משמרות שממוצע השעות היומי שלהן גבוה מהסף ייחתכו.
₪150
כמה מכירות ללא מע״מ נופלות בכל שעת פעילות שמצטמצמת. זה הפרמטר שאין לי נתונים עליו — ראה את ההערה למטה.
ללא
שעות מעל התקרה עוברות לעובד אחר בתעריף רגיל. השעות לא נעלמות ולכן אין אובדן מכירות — אבל צריך מי שייקח אותן.
0%
אותן שעות בדיוק, מפוזרות שווה על אותם ימים. מוריד שעות ממדרגת 150% למדרגת 125%. לא דורש גיוס ולא מקצץ לאיש.
₪900
נסיעות ₪323 (סכום קבוע בתלוש בלי קשר לשעות), גיוס והכשרה מופחתים לחודש, ביגוד וציוד.
מה הגרף מודד: חלוקת שעות העבודה של הרשת בין מדרגות התשלום, לפני ואחרי השינויים שסימנת. הציר האנכי הוא שעות בחודש.
הערך שיש להזין בסליידר "אובדן מכירות לשעה" מדוח המכירות לפי שעה: השעה האחרונה של הרשת מייצרת ₪231,294 מכירות בחודש על פני 1,926 משמרות — כ-₪136 לכל שעת משמרת שנחתכת. אבל הפיזור עצום: ברעננה השעה האחרונה שווה ₪95,817 בחודש ובנתניה ₪4,666.
לכן הסליידר צריך להיות מכויל לסניף: ערך גבוה (₪400+) לרעננה, פתח תקווה ומודיעין; ערך נמוך (₪50–₪100) לנתניה ולגבעתיים. הפירוט המלא בטאב "שעות ועומסים".
מה שעדיין חסר לתכנון חפיפות: דוח נוכחות מפורט עם שעת כניסה ויציאה לכל עובד בכל יום. היום ידוע שעובד עשה 377 שעות ב-25 ימים, אך לא באילו שעות.

מגמה חודשית

מה הגרף מודד: הציר האופקי הוא החודשים מרץ עד יוני (ינואר ופברואר הושמטו כי חסרים דוחות של גבעתיים). העמודות הן אחוז השעות הנוספות, הקו הוא המכירות לשעת עבודה. אפריל היה החודש הגרוע — 42.2% נוספות והפריון הנמוך ביותר (₪388 לשעה). יוני חזר ל-34.4%.

עלות העבודה האמיתית — עם קבלני המשנה

הכנסות ושכר ישיר לפי סניף · קבלני משנה אינם בתלושים ולכן אינם בשיעור המדווח
מה הטבלה מודדת: שיעור עלות העבודה כפי שהוא נראה בתלושים לעומת השיעור שכולל גם את קבלני המשנה. הפער אינו אחיד בין הסניפים — הוא מרוכז בסניפים שמעסיקים קבלנים, ולכן השוואת סניפים לפי השיעור המדווח בלבד מטעה.

פיקדון עובדים זרים — התמונה המספרית

כל שורה מדודה מהתלושים ומדוח הניכויים · הפער מחושב לחודש בודד ולששת חודשי הנתונים (אין בתלושים בסיס לתקופה ארוכה יותר)
מה הטבלה מודדת — ולמה כל שורה שם.
הרקע: על עובד זר חלה חובת הפרשה סוציאלית שהמעסיק משלם בנוסף לשכר. הטבלה שואלת שאלה אחת: כמה מופרש בפועל, וכמה היה צריך.

ארבע השורות הראשונות — מי בכלל בקבוצה. 45 עובדים משולמים בשיעור מס של תושב חוץ; הברוטו החודשי שלהם יחד ₪505,468. מתוכם 25 מקבלים הפרשה כלשהי ו-20 אינם מקבלים דבר.
שתי השורות הבאות — כמה משולם היום. ₪31,720 בחודש נכנסים לקופת גמל, שהם 6.28% מהברוטו של הקבוצה. זהו "השיעור בפועל" — ההפרשה חלקי הברוטו.
"נדרש בשיעור" — כמה היה צריך. שתי רמות, כי המקור המחייב תלוי בסיווג המדויק של העובד: 12.5% היא הרמה הנמוכה (₪63,184 בחודש) ו-16% הגבוהה (₪80,875). הדוח אינו מכריע איזו חלה — זו שאלה לחוות דעת.
"פער חודשי" — ההפרש. ₪31,464 ברמה הנמוכה, ₪49,155 בגבוהה. זה מה שלא הופרש בחודש אחד.
"פער רטרואקטיבי ל-6 חודשים" — אותו פער כפול שישה. ₪188,781 או ₪294,930. למה רק שישה חודשים: אלה כל התלושים שיש. אם ההעסקה קדמה להם, החשיפה גדולה יותר — פשוט אין במה למדוד אותה.

ומה זה לא: אין כאן חוב שנרשם בספרים ואין כאן הוצאה. זו חשיפה פתוחה — סכום שעלול להידרש אם ייקבע שהחובה חלה ולא קוימה. הסיווג עצמו טעון חוות דעת משפטית, ולכן הסכום אינו נכנס לאף מספר ראשי בדוח.

השוואה בין הסניפים — חמישה מדדים, כל אחד מהתקופה שלו

רכש: ממוצע מרץ–יוני · חריגות ומפחיתים: מאי ויוני בנפרד · סקר: יולי–אוגוסט · Lift: ינואר–יוני
מה הטבלה מודדת: כל מדד כאחוז מהמחזור של אותו סניף.
רכש%ממוצע מרץ–יוני, לא חודש בודד. תנודה — הפער בין החודש הגבוה לנמוך באותו סניף. חריגות ומפחיתים — מוצגים למאי וליוני בנפרד כדי שתראו אם הדפוס יציב. סקר — יולי–אוגוסט. Lift — ינואר–יוני.
דירוג — ממוצע המקומות בחמשת המדדים. 1 הוא הטוב ביותר.
למה לא חודש אחד לרכש: התנודה החודשית הממוצעת בסניף היא 6.7 אחוזים. קנייה אינה צריכה — מלאי שנקנה ביוני נאכל ביולי. חריגות ומפחיתים הם עסקאות ולכן יציבים בחודש בודד; רכש איננו.
מה הטבלה מודדת: אימות המחזור — מכירות הקופה מול הרווח והפסד, ששה חודשים.
ששה מתוך שבעה בטווח 99.7% עד 101.6%. שני מקורות בלתי תלויים שמתכנסים, וזה מה שמאפשר להשתמש במחזור הקופה כמכנה.
גבעתיים על 94.2% — הפרש שמוסבר בחודשי ההרצה.

אין סניף גרוע — המדדים אינם מסכימים ביניהם

גבעתיים היא הגרועה בשלושת מדדי היעילות והטובה בשני מדדי הלקוח. 35.1% רכש (השףמל לחודשי הפעילות), 2.54% חריגות, 1.90% מפחיתים — וגם 92.9 בסקר ו-24.5% Lift, שניהם הגבוהים ברשת.
זה אינו סתירה אלא פרופיל מדויק של סניף עם 3.43 חודשי פעילות: כמויות שעוד לא כוילו, פחת גבוה וצוות שלומד — לצד צוות טרי ולקוחות סקרנים. אין להסיק ממנה על ניהול.

אשדוד היא הסניף היחיד שחלש לרוחב

הציון הנמוך ברשת (81.5), חריגות 2.42%, מפחיתים 1.80%. שלושה מדדים משלושה מקורות בלתי תלויים — קופה, הנהלת חשבונות וסקר לקוחות — מצביעים על אותו סניף.
וזה לא נובע מגודל: המחזור שלה ₪0.9 מיליון בחודש, השני ברשת אחרי פתח תקווה. זה הסניף שצריך ביקור.

ומי שכדאי ללמוד ממנו

רעננה היא היחידה העקבית — מקום שני בארבעה מתוך חמישה מדדים. פתח תקווה עם הרכש הנמוך ברשת — 30.7% מהמכירות (רכש השףמל, ינואר–יוני) — 2.1 אחוזים מתחת לחציון, ששווים כ-₪23,760 בחודש במחזור שלה.
מודיעין מציגה את הבקרה הטובה ביותר — 0.77% חריגות ו-0.61% מפחיתים, כמחצית מהחציון — אבל את ה-Lift הגרוע ביותר, מינוס 7.1%. בקרה הדוקה על הנחות אינה אותו דבר כמו מועדון שעובד.

הדפוס נבדק על שני חודשים ועמד

חריגות ומפחיתים כמעט לא זזו בין מאי ליוני. תזוזת הדירוג הממוצעת היא 0.6 ו-0.9 מקומות. אשדוד הגבוהה בשניהם בשני החודשים, רעננה ומודיעין הנמוכות בשניהם. זה דפוס ולא חודש.
הרכש לא עמד באותה בדיקה — אשדוד הייתה הנמוכה ברשת במאי (24.0%) והרביעית ביוני (28.4%). לכן הוא מוצג כאן כממוצע ארבעה חודשים ולא כחודש בודד.

מה שאסור להסיק

הדירוג הוא ממוצע מקומות ולא ציון. פער של 0.2 בין סניפים סמוכים אינו אומר דבר. מה שכן אומר הוא הקצוות.
ותנודת הרכש של גבעתיים היא 21 אחוזים — 49.9% במרץ מול 28.9% במאי. חודש פתיחה עם מלאי ראשוני. גם הממוצע שלה אינו בר-השוואה מלאה.

מה באמת מסביר את הפער בין הסניפים

בדיקת מתאם בין המדדים · ששה סניפים, בלי גבעתיים שאינה בת-השוואה
מה הטבלה מודדת: תמהיל המכירות של כל סניף, מרץ–יוני, כאחוז מהמחזור.
ההשערה שנבדקה: אולי סניף קונה יותר משום שהוא מוכר תמהיל אחר — יותר תוספות, פחות ארוחות.
מה הטבלה מודדת: מתאם בין כל שני מדדים. r נע בין 1- ל-1+; ככל שהוא רחוק מאפס הקשר חזק יותר.
חיובי — שניהם עולים יחד. שלילי — אחד עולה והשני יורד.

ההשערה על התמהיל נדחתה

כל שבעת הסניפים מוכרים כמעט אותו תמהיל. ארוחות 65.6% עד 70.6%, רולים בודדים 15.2% עד 19.7%. והמתאם בין הרכש לתמהיל הוא 0.25- ו-0.08+ — כלומר אפס.
הפער ברכש אינו נובע ממה שמוכרים. זה סוגר הסבר אפשרי ומחדד את השאלה.

ושני מתאמים חזקים שלא ציפיתי להם

חריגות מול ציון הסקר: 0.79-. ככל שסניף מחלק יותר הנחות, זיכויים וביטולים — הציון שלו נמוך יותר. זה הפוך מהאינטואיציה.
רכש מול ציון הסקר: 0.77+. ככל שסניף קונה יותר ביחס למחזור — הציון שלו גבוה יותר.

ומה זה עשוי לומר

הדוח מתייחס לרכש גבוה כאל חוסר יעילות. המתאם מרמז על קריאה אחרת: ייתכן שזה נדיבות שהלקוח מרגיש. מנה מלאה יותר, חומר גלם טרי, פחות פריטים שנגמרו. סניף שמצמצם ברכש עשוי לחסוך על חשבון החוויה — ואז לשלם על זה בזיכויים.
וההנחות עצמן מתיישבות עם זה: הן אינן מייצרות שביעות רצון — הן מתקנות בעיה שכבר קרתה. סניף שמחלק הרבה הנחות אינו סניף נדיב אלא סניף שמפצה.

מה שאסור להסיק מזה

ששה סניפים אינם מדגם. מתאם של 0.77 על ששה נתונים אינו מובהק סטטיסטית, והוא עשוי להיעלם עם סניף שביעי. זו השערה שראויה לבדיקה, לא ממצא.
ומתאם אינו סיבתיות. ייתכן שגורם שלישי — למשל ותק הצוות או מיקום — מסביר את שניהם.
איך בודקים: לקחת את שני הסניפים בקצוות, לבדוק בסניף אחד את משקלי המנות בפועל מול התקן, ולראות אם הפער ברכש מוסבר בגודל מנה. זו בדיקה של יום אחד שמכריעה בין שתי פרשנויות הפוכות.

פוטנציאל השיפור בכל סניף

רמה 1 · מהלכים גלובליים מוקצים לפי חלקו של הסניף במחזור, מהלכים תפעוליים לפי הפער בפועל בכל סניף
מקרא — מה כל עמודה כוללת:
רכש ומתכונים — תערובת הדגים במחירים המאומתים, יריעת אצות, מיונז, אריזות, הגדרות פחת ושינויי מתכון. מהלך רשתי, הוקצה לפי חלקו של הסניף במחזור.
באנדלים ותוספות — שדרוג הצד בתשלום, שדרוגי תיבול, ארבעת הבאנדלים ותיקון עסקית ה-עסקית משפחתית. מהלך רשתי, הוקצה לפי מחזור.
בקרת הנחות — הפרדת מאשר ממבקש, רישום ארוחות עובדים והזמנות החזר. מהלך רשתי, הוקצה לפי מחזור.
תמחור — צמצום שחיקת המבצעים בוולט. מהלך רשתי, הוקצה לפי מחזור.
זמן סגור · פיצויים · דחיות — חושבו מהנתונים בפועל של אותו סניף, ולכן הם שונים מאוד בין הסניפים.
למה הסכום קטן מהדלתא הכוללת (₪226,287): שלושה מנופים רשתיים אינם מוקצים לסניפים — המרת שעות נוספות (₪22,800 תלויה בגיוס), משקל קציצת ספייסי טונה (₪7,686 החלטת מתכון אחת), ויתרת מנופי וולט ההתנהגותיים שאינם נמדדים ברמת סניף (₪8,642). יחד ₪39,128. "השבת הסל הממוצע" ממילא אינה חלק מהדלתא.

למה סניף אחד ב-21.2% והשני ב-7.0%

פירוק הפער של 14.2 אחוזים בין אשדוד לגבעתיים · יוני 2026, אחרי תיקון הכפילות
איך לקרוא: כל שורה היא כמה אחוזי רווחיות גבעתיים מפסידה או מרוויחה מול אשדוד באותו סעיף. חיובי = גבעתיים יקרה יותר.
למה זה משנה את התמונה: קבלני משנה הם עבודה לכל דבר, אבל הם נרשמים בסעיף נפרד ולא בשכר. ארבעה סניפים משתמשים בהם ושלושה לא, ולכן השוואת "שכר ישיר" לבדה מטעה.

כמעט הכל שכר

מתוך 14.2 האחוזים של הפער, 11.35 הם שכר ישיר ועוד 5.09 מזון. שאר הסעיפים מקזזים.

אבל קבלני המשנה משנים את הדירוג

כשמחברים שכר וקבלני משנה, מודיעין היא הזולה באמת ב-14.7% (שכר+קבלנים מהמחזור) ולא אשדוד, שעל אותו בסיס עומדת על 17.1%. וראשון לציון קופצת מהמקום השלישי לחמישי — 20.5% במקום 17.0%. שני השיעורים לכל סניף — בטבלת עלות העבודה האמיתית למעלה.
זו אינה קוסמטיקה: מדובר ב-₪84,625 בחודש, ₪1.0 מיליון בשנה, שמוצגים כאילו אינם עבודה.

והשורש הוא סקאלה

גבעתיים מייצרת ₪599,355 עם עלות עבודה של ₪149,134. אשדוד מייצרת ₪969,742 עם ₪131,222 — פחות כסף על יותר מחזור.
מטבח מסעדה דורש מינימום אנשים כדי לפעול, בלי קשר לכמה הזמנות נכנסות. מתחת לרף מסוים כל שיפור תפעולי לא יסגור את הפער.
וזה מתחבר לסקרים גבעתיים מקבלת את הציון הגבוה ברשת (92.9) ואת הרווחיות הנמוכה ביחס לחציון (7.0% על ממוצע חצי-שנתי שרובו הרצה ראשונית — ונשארת באותה רמה, 7.0%, גם ביוני לבדו). היא נותנת שירות מצוין כי יש לה זמן — ואין לה מספיק לקוחות.
הפתרון לגבעתיים אינו התייעלות אלא נפח. וזו מסקנה הפוכה מהאינסטינקט הראשון להסתכל על סניף לא רווחי ולחפש איפה לקצץ.

מבנה העלות המלא — כל סעיף כאחוז מהמחזור · יוני 2026

מה הטבלה מודדת: כל קבוצת עלות כאחוז ממחזור הסניף ביוני. השורות מסתכמות ל-100% פחות הרווחיות. "מטה" הוא העמסת הוצאות ושכר המטה לפי חלקו של הסניף במחזור, ולכן זהה בכולם.

מה עלה מהכרטסות

ספק הדגים הראשי בית של דגים · שכירות · חשמל · קבלני משנה · עמלות מועדונים

רווחיות: היום מול אחרי

מה הגרף מודד: הציר האנכי הוא אחוז רווחיות (רווח חלקי מחזור). האפור הוא הרווחיות היום, הירוק הוא התוספת מהשינויים.

כרטיס סניפים

חודש יוני — החודש המלא האחרון בנתונים · כל האחוזים מתוך מחזור הסניף, למעט זמן ההכנה (דקות) והדירוג (מתוך 5 בדוחות וולט) · גבעתיים פעילה מרץ ואילך
הסבר לכל עמודה: רווחיות = רווח תפעולי חלקי מחזור. פודקוסט = עלות המזון והאריזות מעצי המוצר, חלקי מחזור ללא מע״מ. עמלה = עמלות הפלטפורמות (שורת "עמלות מועדונים" בהנהלת החשבונות; הסליקה מנוכה בנפרד) חלקי מחזור. עבודה = שכר ישיר + העמסת מטה + קבלני משנה, חלקי מחזור. זמן הכנה = דקות ממוצע בוולט. דירוג = ממוצע דירוגי הלקוחות בדוחות וולט, מתוך 5.
כל האחוזים האלה יחד קובעים את הרווחיות — פודקוסט + עמלה + עבודה + שאר התפעול = 100% פחות הרווחיות.

מבנה עלויות — היום

ממוצע ינואר–יוני 2026 · מחזור חודשי ללא מע״מ ₪5,740,930 · לחיצה על חלק בפאי פותחת את הפירוט שבתוכו

מבנה עלויות — לפי הבחירה בסימולציה

מתעדכן בזמן אמת לפי מה שמסומן בטבלה למטה · לחיצה על חלק בפאי פותחת את הפירוט שבתוכו

טבלת סימולציה — סמן מה מיישמים

לכל מהלך שלוש עוצמות. סמן עוצמה אחת בכל שורה — הסיכום למטה מתעדכן. שורה ללא סימון אינה נכנסת לחישוב.

התוצאה של מה שסימנת

איך זה מחושב: הרווח הנוכחי ₪832,396 בחודש ועוד סכום כל המהלכים שסימנת. הרווחיות היא הרווח החדש חלקי המחזור החודשי ₪5,740,930. ברירת המחדל היא רמה 1 — העוצמה השמרנית של כל מהלך, וזו גם העוצמה שכל המספרים הראשיים בדוח מוצגים לפיה.
כל המספרים כאן חודשיים. רמות 2 ו-3 הן תרחישי "מה אם", ובחירת כולן ברמה 3 היא התקרה התאורטית של כל המהלכים יחד — לא תחזית ולא יעד. היא מניחה שכל שלושים המהלכים מיושמים במלואם, כולל אלה שתלויים בתגובת הלקוח ואלה שהדוח עצמו מסייג.
שיפור ברווחיות הוא הפער בין הרווחיות היום לרווחיות אחרי, באחוזים. תוספת לכל הזמנה מחלקת את הדלתא ב-44,568 הזמנות בחודש (ספירת ההזמנות מטאביט, כמו בכרטיס הכותרת) — כמה רווח נוסף מפיקה כל הזמנה ללא העלאת מחירי תפריט. חלק מהמהלכים (שדרוגים בתשלום, צמצום מבצעים) כן מגיע מכיס הלקוח.

התרחיש הריאלי — סעיף אחרי סעיף

לא כל יעד יושג במלואו. כאן עברתי על כל סעיף ושאלתי מה באמת בר-השגה
למה זה תרחיש נפרד: הסימולציה למעלה מציגה עוצמות יישום אחידות. התרחיש הזה בוחר לכל סעיף בנפרד את מה שנראה לי בר-השגה בפועל, ולכן הוא מעורב — בחלק מהסעיפים הוא שמרן יותר מרמה 1 ובחלק פחות.
דוגמה לחשיבה: לא נצליח להוציא משלוחי וולט בלי שום תלונה, ותמיד יהיו זיכויים. אבל שיעור הזיכויים היום הוא 1.42% מהמכירות, והמחצית הטובה של הסניפים כבר עומדת על 0.9%. 0.9% הוא הרף שנכנס לחישוב — להגיע למה שחצי מהרשת כבר עושה, ולא לרף ה-0.7% של וולט ולא לאפס.
איך הוא מתייחס לרמה 1: סך היעדים הריאליים החודשי (₪202,570) נמוך מדלתא של רמה 1 (₪226,287), למרות שהוא כולל את מהלך התמחור שמחוץ לרמות — כי ההנחות כאן מחמירות יותר: דחיות אינן יורדות לאפס, שחיקת המבצעים ברבע ולא בשליש, והבאנדלים בקניבליזציה 50%. אלה עדיין שני חישובים שונים ולא השוואה ישירה.
איסוף עצמי בוולט אינו כלול כאן: אין בוולט מנגנון להתנות הנחה בערוץ, ולכן לא ניתן להזיז לקוחות לאיסוף עצמי מתוך האפליקציה — הפרק המלא בטאב "איסוף עצמי" מסביר למה.

תרומה לפי תחום

מה הגרף מודד: כמה כל תחום מוסיף לרווח החודשי. הציר האופקי הוא שקלים לחודש.
רמה 1 / 2 / 3 הן עוצמות היישום של אותו מהלך — למשל בדגים: רמה 1 פילה דג לבן בלבד, רמה 2 פילה דג לבן וטונה אדומה קפואה, רמה 3 כל ארבעת הנתחים.

מוצג בנפרד — השבת הסל

מה הגרף מודד: כמה פריטים בממוצע יש בכל הזמנת וולט, בכל סניף, בכל חודש. הירידה בין מרץ לאפריל היא הקפיצה שלא חזרה.
₪450,111 מכירות בחודש. ברמה 2 שווה ₪76,519 תרומה בחודש, ₪918,224 בשנה.
לא כללתי בסיכומים כי הסיבה לירידה טרם זוהתה ואין לי בסיס להבטיח שאפשר להשיב אותה.

איך משיבים את הסל — ולמה זו אינה סיסמה הירידה אינה התנהגות לקוח. היא נראית כמו שינוי הגדרה. קפיצה חדה אחת בין מרץ לאפריל, בחמישה סניפים בו-זמנית, בלי התאוששות בחודשים שאחריה. לקוחות אינם משנים הרגל ביום אחד בכל הרשת יחד.

ורעננה אינה קבוצת ביקורת. על פניה היא הסניף הוותיק היחיד שלא הושפע — 0.3% בלבד. אבל בדיקה בדוח החריגות מראה שבסיס המדידה שלה השתנה באותו חלון בדיוק:

בינואר ובפברואר נרשמו ברעננה הכנסות וולט כפריטים כלליים — שורות בשמות "וולט", "הכנסות וולט", "סגירה וולט" — בסך ₪884,452. במרץ זה דעך, ומאפריל נפסק לחלוטין.
המשמעות: כשהכנסות נרשמות כסכום ללא פריטים, מדד הפריטים-להזמנה יוצא נמוך מלאכותית. רעננה אכן מציגה את המדד הנמוך ברשת במרץ — 2.217. כשהרישום עבר לאינטגרציה מלאה באפריל, המדד שלה אמור היה לעלות. הוא נשאר שטוח. ייתכן מאוד שגם היא ירדה, והירידה הוסתרה על ידי שיפור המדידה.
שלושה צעדים:
1 · לבדוק מול מי שמנהל את תפריט וולט אצל סושי נובה אם היה שינוי מבנה בתוספות — צד, שתייה, רטבים — בסוף מרץ. זה החשוד המיידי, והדרך הכי מהירה לאשר אותו היא מי שביצע את השינוי בפועל, לא בקשה לוולט — אין ודאות שהפלטפורמה תפיק יומן שינויים כזה. אם אין תיעוד פנימי, אפשר לנסות גם דרך התמיכה של וולט כגיבוי. אחראי: מנהל דיגיטל · שבוע.
2 · לבדוק אם מבצע הסתיים ב-1 באפריל. מבצע מסוג צד חינם או שתייה במתנה מעלה פריטים להזמנה, וסיומו מוריד אותם מיידית בכל הסניפים. אחראי: שיווק · יום אחד.
3 · לחשב מחדש את פריטים-להזמנה של רעננה לינואר–מרץ אחרי נטרול הפריטים הכלליים. רק אז יתברר אם היא באמת יוצאת דופן או שגם היא ירדה. אחראי: מי שמכין את הדוח הזה · יומיים — זהו חישוב מהנתונים הגולמיים, ולמסעדה אין תפקיד אנליסט פנימי שיבצע אותו.
ורק אחרי שהסיבה תזוהה אפשר לתמחר את ההשבה. אם זו הגדרה — התיקון מיידי וללא עלות. אם זה מבצע שהסתיים — ההשבה עולה כסף וצריך לחשב מחדש. לכן ₪38,260 (רמה 1) אינם נכללים בשום סיכום בדוח.